שבוע 4 יום ב; יומן הפקה; max, heinrich

הפעם, לאחר המעלית שלקחה אותי מקמפיטלו-העיירה שאת שמה-למדתי אתמול מניסיון - כדאי ורצוי לחקוק, פניתי ימינה . אתמול בטבעיות פניתי שמאלה היום יישרתי קו עם חברי ב"אריאל לנצח" שהזהירו אותי שבצד ימין, כמו בפוליטיקה הישראלית אוהבים אתגרים ומעריכים נחישות.  מלא מרץ מהירידה התלולה (ימין או לא ימין) אף החלטתי להגיע לאותו מצפה שתמונתו מתנוססת בדרך למעלית. פרסום תמיד דיבר אלי. התמונה הבטיחה באיטלקית עסיסית הרחבת תחום התודעה מקצה הר סאסו פורדוי השואג ל ומגובה 2950 מטרים מעל פני תל אביב.  לא נכנס לשאלה מה הביא אותי לרדת את ההר לא כמו שהגעתי אליו, בטח לא משהו שקשור לאינטליגנציה. נשאלתי על ידי מספר אנשים שעזרו לי בדרך, ואמרתי להם מה שאכתוב לכן: בואו לא נכנס לזה ונתרכז בעיקר; העיקר היה אז  "איך אני יורד מפה", בלשון פשוטה יותר -"מי-טקסי". לעכשיו - נסתפק בביטוי "התגרות בגורל". יש לי עוד גרסה שבה תמתמ ואני מתכתבים עם לנצמן וספורי מסעותיו עם סימון דה בבואר, אבל "אריאל לנצח" טענו שאם כבר סיפור כיסוי מופרך עדיף לפברק מעשייה שבה חשקה נפשך במרק הלחם המקומי במסעדת ערבסק שבפרובינציה האוטונומית דה טרנט בלדינו. (תמונה מטושטשת במערכה ראשונה תופיע גם בשלישית) בעיירונת האחרונה לפני המעלית אפשר למצוא בחנות המזכרות גם ספרי ההיסטוריה הצבאית של האזור, סיפורי עצמאות, נחישות וחיבור עם הטבע לצד פסלוני טרולים בשלל צורות. פה אמורות להיות תמונות אך הקו פה איטי כמוני.  חמש אצבעות-ההר- קורא לי (לא פורודוי, ואם כן-אני מסרב לשמוע עד השנה הבאה)  הזכרתי לעצמי זאת לא פעם שגופי כבר סירב לזוז. בירידות התלולות, בעליות הלא נגמרות ובמישורים הלא ישרים, לזווית של ההר והגוף יש משמעות מוחלטת על מערכת השרירים והנשימה. דיברתי אל ההר פרודו (כבר לא שם עצם "הר" ) וכשלא דיברתי הקשבתי. לא היה לפרודו עניין בפגיעה גופנית, ענווה גדלה בתוכי והתרכזתי בירידה מדודה. לאחר שקלטתי את האיוולת ביציאה לבד ללא ציוד מתאים (שלא לדבר על ניסיון) לא נותר היה לי לסמוך רק על חכמת הגוף, לאפשר לו לנוח בכל תנוחה. צופה מן הצד לא יכול היה לנחש שהתנוחות השונות והמשונות ששמונת גפיי (זוגות הידיים, הרגליים, מגלשיים והמקלות) היו לא יותר מאשר שחרור אחד גדול בתלם השביל שנחרץ בשלג בידי קודמי. בשליש האחרון של הדרך אומצתי על ידי שני מקומיים, אב ובן מקס והיינריך, שמלבד סחיבת מגלשי בקטעים מסוימים גם לימדו אותי איך גולשים על התחת (נועצים את המקלות מעל הראש ומשחררים את הגוף) איך מביטים למעלה כשיורדים ואיך קמים וממשיכים. אהבת הרים 101 לכול אורך הדרך שרירי תקשרו עם מורי החיים והמתים שאימנו אותי בטכניקות הישרדות; כשמתיחת זרת משפיעה על כל האיזון      לא משנה מי פתח את ערוץ התקשורת בין אם היה זה היוגה,טאי צ'י, פילאטיס, פלדנקרייז,פאולה. העיקר שהזרת שלחה פונג לפינג. הקצב האיטי אפשר להדר ההרים מסביבי לחלחל פנימה ולצלילי "יופי-תופעי" לא רצוניים לצאת מהפה, ספק תפילה ספק הרפייה יופי-תופעי הוא המסר ששולח תרד (לשעבר ארז) לרקדנית הגורם לה לפרוץ את ליבת הסלילים ולהמתין לו בקומה התחתונה של דיזינגוף סנטר ליד דיסק סנטר. אחד מלהיטי האפרה-פרטי, שם אחר למסיבת שיכורים של אחרי הסקי, שרתי אותו לפורודי- דווקא אהב את זה ושיר הסיום-איך לא