חודש שלוש שבוע 2 יום א; "יומני שי-פרעה" בלוג ההפקה: אלי הקוסמוסאי

בעוד אברם ואורה מטפסים עוד שלב באיחודם הפיסי לאחר כל הרבה שנות נתק, מספרת לו אורה על עוד משבר    בדברי ימי התחוללות המשפחה. מזווית ראיה של האם /אורה היא מתארת תקופה בחייו של אדם (הבכור, שנולד מזיון מלא עצמה עם  אילן תשעה חודשים  לאחר חזרתו של אברם רצוץ כולו מהשבי). אדם ממלא את יומו בטקסים, שעליהם הוא לא מוכן לדבר (הפוך לגמרי להתנהגותו הפטפטנית מוגזמת עד כה) המקדימים כל פעולה שהוא עושה. היחידי שמצליח לחדור את חומת השתיקה הוא עופר (נושא הבשורה שממנה אורה בורחת) שתוקע עוגן במעגל השתיקה ומבצע "הצרחה" בהתנהגות הכפייתית של אחיו הבכור והתנהגותו הוא.  פה נמסתי. אם עד כה נאבקתי בין משיכתי ללשונו לתיעוב סביבת הגיבורים (תושבי צור הדסה המצוינים והשבעים) הפעם היינו באותו מתרס, מביטים על הפלא שנקרא ילדים. יחד עם אברם פינו לי אורה ואילן חרך למרחב שהילדים יצרו ואפשרו לריפוי להתרחש. 
למה אני מספר?
אני יודע...אולי כדי לספר את מה שהרוצח הג'ינג'י דיבר בעודו מדגים יציאה מתנוחת סוס מספר 11 על ההבדל באפיוני  ההתנתקות והשיבה לספר [במוח הקורא (כשממש ממש חייבים לעזוב)] לעומת התהליך בעת הצפייה בסרט.
לאחר שקשרתי את האנייים שלי, שזה בלשון המסרונית, האופניים ובלשון המציאות בדיוק תיאור עשרות ה"אנים" של הזועקים לייצוג בתוך מספר כל כך קטן של מילים ועלילה כל כך סבוכה, יצאנו ביוד1 למשימתנו בגלקסיית רמת גן. כמובן שאני בכוונה משתמש בביטויי חלל למתחילים אך זוהי פריביליגיה שעוד מעט לא אוכל להרשות לעצמי כששלב ההפקה הגיע לאסטרונומים. אלי הקוסמוסאי גילה לביוד1 ולי שמה שאנחנו מחפשים הוא כוכב שביט  (בקישור בעברית אפשר להתענג על פרוש המשנה והתוספתא)  העובר מעל דיזנגוף סנטר ולא אסטרואיד שאולי יעבור אך ללא אפשרות מעשית לצלמו. יתרון הקוטן של הצוות הנועז מאפשר לו לתפוס טרמפ על שביט ולאחר חזרתי לסקי השנה גם הם יוכלו לדהור על קרח כדי לחלץ את השבוי. 
התנוחה שבה תרחף הרקדנית מעל הסליל ותRד מעל הגג יעדכן את מפקדת הפעולה שי-פרעה 

ניר מלחי מייסד המרכז הישראלי לטאי צ'י  

הפגישה עם יצחק רפפורט, הנקדן המיתולוגי שמופקד על למודי הניקוד שלי ומשמש כיועץ הגהה בכיר ריגשה במידת התמיכה וחיברה עוד חרוז בשרשרת משפחתית שהחלה לפני מספר כשהוא הגיה את   ספרו של אבא נמרוד "מילון מקוואי" על מקוה ישראל, ספר מפתיע בנדירותו על הישוב המוסדי (כן, זאת ההגדרה) והבית ספר חקלאי הראשון. לא סתם ורדן הוא מסדרת הורדנאים, תשע משפחות של צמחים בעלי פרחים, בניהם הפטל, הורד, התפוח, הסרפד, הבוקיצה והקאנביס. 

במסגרת התכנית הדו חודשית שאמורה להצליח יותר מהתקציב הדו שנתי שיצא מאופנה, מתחילה עבודת ההסתלסלות לפי נושאים. במסגרתה יופנו מכתבים אישים, בשלב ראשון בפייסבוק

אז מי יהיה הראשון

נשים שיר

מאונט קימבי, צמד בריטי,פוסט דאב, המלצה של הצעה ג'ו, סוג של מידע פנימי בתוך העמוד של קול הקמפוס ב"הארץ". 

מהו מספר הסלילים, הרכבם, שמותם ? 

1- בדידים במגע אישי בלבד (בפועל)

2- חברים במגע אישי בעלי כתובת  דואר ונטולי רשת חברתית

3- חברי העמוד האישי בפייסבוק (תחומים משותפים: חברות, היסטוריה אישית, משפחה, מקצועי-טכני, בריאות, אוכל --->(שם זמני "זזים")

4- קבוצת חברי העמוד בפייסבוק (חברים מעמוד אישי, מתעניינים בהיבטי הפרויקט, שותפים בהיבטי הפרויקט, תמיכה לא מסויגת-----> (שם זמני "שי-פייסים)

5- חברים ברשתות חברתיות אחרות 

דבר ראשון-נציע לחברי קטגוריה 3  לחבב את העמוד ולהצטרף בפועל לקבוצה 4 

ובשביל לא לבלבל בבלבולי אני, נפרסם את הרשומה הזאת ואצרף הסברים על העמוד

בערב תמתמ ואני צפינו ב"בריחה הגדולה", סוכריית זיכרון ילדות שליוצריה היה מספיק שכל להכניסה למעטפת שחקנים שכיף לנמנם ולהתעורר חליפות איתם, תזכורת לסרטים  אחרים והרבה יותר מוצלחים שהיתרה מזלם להיות 

ולעוף

למעלה ולמטה

ואי אפשר בלי ההצדעה הכי גדולה ל"בריחה הגדולה", לעיתים אחד לאחד בטקסט ובעיצוב הסצנה

חודש 2 שבוע ג יום ראשון; יומן הפקת "יומני שי-פרעה-הנחיתה בכוכב ארץ"; אחותי הגדולה, הבתימיבתימי, יוד הזכר

  "צניעות-זה מה שאתה צריך ללמוד" אומר לי הרוצח הג"ינג'י בעודו מחלץ אותי בגלגל הפוך מפונצ'ר מתנוחת הקשת אליה נקלעתי בהדרגתיות מספיק כדי לשכוח איך הגעתי ואיך אני יוצא ממנה, לעמידה. פשששששששששששש הללויה. "הידיים שלך עדין חלשות אך הן יתחזקו". הידים? דווקא להן נטפלת, יש לנו את הרגלים והחיבור לקרקע לפני שיתלוננו מסביבי שאני מחבק חזק מדי. ואולי הוא רומז, שמשימתי, לשרוד את השיעור כך שאוכל, במקלדת הראשונה שתזדמן לי,להקליד את פס הטקסט במוח

אל תכנס לזה אני כותב לעצמי

יש לדווח על: גרוסמן המאניאק כמובן, שאחותי הגדולה הביעה עניין, ההכנות לביקורו של מלח בינל, אגרות פנייה לפייס, שיפורים בבלוגר, תנועה רביעית, הערות של תמתמ על הטקסט של פרק א, הירח שמסרב לעלות מעל דיזינגוף סנטר (אז אולי בכלל נצלם אסטרואיד שעובר בשמיים)

עוד אדוש גם בחלל הזה עוד אך ברשימה יש עוד:

העבודה במיזם החדש של בתימיבתימי, תנועה 4, הסאטצאנג של הרון פארוקי במוזיאון תל אביב,

פגישת עבודה ראשונה עם יוד הזכר, ופירוט מדוקדק לאן הלכה נשיפת נשימת ההפנמה של ההמצאה הישראלית=> אחרי החגים.

כצפוי, שהרי בגלל זה חמקתי מ"תהיי לי לסכין" למשל אני לא יכול להתנתק מהאשה והבשורה. בחצי הספר, עדין לא ברור מי הכלב בחמישייה הסודית אבל מערכת יחסי אילן/אברם מתפתחת לכיוון קינקי משהו כשל גרוסמן/אלדר, יצחק מהפייסבוק/אלהרר

המילים שלו מגלגלות אותי בין החדרים בצור הדסה, בחוצה ישראל, בגוף צעיר מתבלה, בזיכרון מתגבש לאחיזה מנחמת במציאות שמחוץ למיטה

אברם מפסיק לכתוב לאחר הנפילה, אורה, כותבת בארון (שם אחר לכותבת יומני הטיולים המשפחתיים, נימה סטייל) יוצאת ממנו כאמצעי השהיית הבשורה ואני
הגיע הזמן לפגישה עם גרגר, אני אמשוך ללאקאן והוא יביא אותה מאיפשהו לאנשהוא
יום הולדת חמש לצימר, מעבדת הסאונד השכונתית שנפתחה כשנפער החור ומשכה, יותר מכל מקום אחר בתל אביב את תמתמ ואותי. ארובת עישון ידידותית לסביבה של שני יוצרים רון קציר וגיא דוביוס (קישור לוימאו שלעיתים לא נפתח ישירות
http://vimeo.com/14873046

אי של הקשבה לתנאי הסביבה ללא התפשרות על השאיפה לניקיון הצליל

sudden infant

מוג'האדין 

שאר הלהקות שהופיעו

עדין קשות להשגה (כללי ולי) בצינור . אני מביט על הקהל. הרוב מהשבט הלבן. יכלו להיות הבנים של אורה-אילן-אברם (בספר, אדם,, האח הגדול שנמצא בדרום אמריקה עם אילן-האב הוא המוסיקאי, אך יש קטע מרגש שבו עופר, בהתקף חריג של יציאה מאיפוק מרביץ, בעידודה של אורה, סולו תופים). פחות רואה אותם כמנגנים על הבמה. אולי בכוכב נולד

אולי גם כאן טמון מפתח מדוע שחציתי לדור 2 הוחלף גרוסמן כמדריך לחיים בקייטנה לעברית  על ידי שבתאי\לאור\ברוך\ויזלטיר\משעול תחת פנס לוין

תנועה מספר 4:שמה יהיה לעתה חולץ פקקים ממצולת שדה הראיה. פירוט-פרק הבא, לפני סוף החגים. ייעדתי משימה- כשהבית ספר יפתח שוב, להגיע שבארגז כלי הוראות הפעלה לחצי מ"עננים ורוח" (תנועות 1-4)

שבוע 4 יום ג; יומן הפקה; רנטה ,Nir Malchi, Master Wong, דורגה, אדיטי, בנקה-מונדי,בומי, קרישנה,הנומאן,המחסל הג'ינג'י

התעוררתי לפני הזריחה, חפון בתוך השמיכה מול דלת עץ וזכוכית המאפשרת מבט מוגן מהקור כשרק עיני המסוגלות לזוז עוקבות אחר קרני האור הראשונות שפילסו דרכם לקמפיטלו. כל שאר גופי היה תזכורת לכמה קר וכואב היה יכול להיות לולא צרפו אותי מקס והיינריך למעגלם המשפחתי ולו רק לשעות ספורות. זה הולך להיות יום מנוחה. נשבעתי שלא אעלה לפני חצות היום וגזרתי על עצמי דיאטת הרפיה וכתיבה כדי לעמוד בהבטחה. גייסתי את כל צוות אחד העם שיצא לי לעבוד איתם: דורגה, אדיטי, בנקה-מונדי ובומי, קרישנה, הנומאן והמחסל הג'ינג'י כדי להקים עצמי בשלבים. נתחיל באורדה מוקה, כלב מביט למעלה- מתאים לכתיבה אם הכלב עצלן; שכוב על הבטן במיטה,   חלצי שבלאו הכי מסרבים לזוז מרוחים כשכבה בלזניית המזרון, ארבעה כריות מרימות את חזי, משחררות את רצועת הכתף, זרוע משתלשלת מטה, אמה  פוגשת את המזרון , אצבעותיי על המקלדת. אני נותן ללחץ מהכתפיים לרדת בעמוד השדרה ולהתחיל לזרום לאיבר  הזה שנקרא רגליים הנמצאות אי שם רחוק רחוק צרכי הטבע קוראים לי להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. כדי שרגלי יפגשו עם הרצפה הנמצאת חצי מטר מתחת  אני עולה לאדו מוקה,תנוחת הכלב מביט למטה.   אומנם ראשי לא ממש מסוגל להתרומם אך גיד הנאשה כבר מקבל שידור חי מהרצפה אני נשאר, מותח עד תום את ההגעה לשלב העשייה במכנסיים. ישיבה. על המזרון רגליים נוגעות ברצפה, עקבים דבר איתם. גיד אכילס וגיד הנאשה. מנסה להתפתל לשלוח ידיים לאחור אך הכאב עוצר ומגביל. אני עובר לטכניקות מהבית ספר הסינפאני, ומתרגל סווי-סו בסיסי כמו התלמידים המרותקים לכסאות גלגלים . ככה, הכי פשוט כמו שניר, מאסטר וונג ושאר צוות המורים, שותפי לעיברות קאטת "ענני ם ורוח".  מדי פעם עוצר כדי לכתוב מילה, שורה פסקה. מעביר את המחשב מצד לצד, תרגול של שיתוף פעולה בין חלקי התחתון לעליון. החדרנית דופקת. באיטלקית מתובלת באנגלית וספרדית דחיתי אותה לסוף סבב ניקוי  החדרים. התעשייה מסביב לעולי הרגל למקדש הדולומיטי מתקתקת בנינוחות איטלקית וביעילות.כאן אין מקום ל"שביתה איטלקית". על התעשייה אכתוב מאוחר יותר. צריך להגיע למצב שבו אני יורד ללובי, שם יש קישור לווי-פיי ולשלוח את מכתבי, אלכן, צוות יקר שלי, חבורת ארז המופלאה בפאקטה\חבילת מידע,  קטנה, אך יעילה לא פחות מהצוות הנועז שנשלח לחלץ את החטוף בדיזינגוף סנטר. הגלישה היום נעשתה כך שתמתמ היתה גאה בי. תכננתי לאן אני יורד ולאיפה אני חוזר, מה שמות ההרים והגבעות, אמרתי שלום לצ'ינקה דיטי (חמש אצבעות) ולעמק גרדנה, ירדתי לקנזי וחזרתי להגיד לרנטה מהשכרת הציוד שאם אשכח מגלשי הכתומים והיפים תשכח ימיני אומנות רחוב-קמפיטלו