שבוע 4 יום ה-ו-ש; יומן הפקה; mirko, ניצן, בני, שמוליק

שבת 1- הימים האחרונים מלאים במחוות פרידה מהמקדש הדולומיטי.  שרירי גוף מלווים כמקהלה יוונית את ספור העליה לרגל וכל אחד ואחת במסדר הסקי שואב כמיטב יכולתו כדי לרפד את זכרונו במטען שאותו יצבור כגמל חוצה מדבר האביב קיץ סתיו .  2- מטוס, שדה תעופה, אוטובוס הזדמנות אחרונה לזהות פרצופים לחבר לשמות של פרטי העסקה, שלשבוע אחד הפכו לסליל העסקה המורכב מסלילי משפחות, חברים, זוגות ותאים בדידים כולם חוברים לסליל סלה רונדה  ועוזריו הנאמנים  מפעילי המעליות, מנקי השרותים ומשביעי שלל רצונות העולים לרגל. המרקם החברתי של פסגות ההרים ארוג בצפיפות כך שכל פרט יחשף במהרה ויצורף לרעהו 3-  ממחר מצטרף שמוליק,אנימטור לחבורה ומנסים להזיז את הסליל האימתני,  שיפגע עלידי הצוות הנועז בנחיתה לכדה״א    [I GIRASOLI החמניה סרטו של ויטוריו דה סיקה, סצנת סיום, סופיה לורן, מרצ'לו מאסטוריאני] שישי 1 -במקום להקשיב לדניאל שניסה ללמד אותי בפעם העשירית איך קושרים את שרוכי נעלי גלשן השלג מחשבתי גלשה לדיון ארוך בינה לבין עצמה על מועד ומקור ההתאהבות במבט ראשון לחפץ הזה, שכשנתקלתי בשמו לראשונה, עדין היה רק סנואובורד. לא ידעתי להחליט האם צירוף המילים SUICIDE SIX אותו אתר ליד וודסטוק שבו נערכה תחרות הסנובורד הראשונה שעליה קראתי בעיתון "חדשות הספורט" עשה את הקליק או החופש שזרח מתמונתו של הזוכה דג בוטון, אלפי קילומטרים מגולני, הרי השוף ולפני ההשקיעה בביצה.  אין קשר משפחתי לגלשן ברטון  הירוק (של טירונים?) שלי. [הברטון שלי ובקצה הימני של התמונה, מספר מטרים מאחורה-גולשים יורדים מהגונדולה, בלי אפקט אינסטגרם] שלפתי למספר דקות פ את ניצן, סנובורדיסט דור 1 מהסליל איתו הוא גולש המורכב מנציגי דור 1 ו-2 לרענון החומר שנרכש יום קודם בשיעור עם מירקו, המדריך השייך לסליל הבית ספר.  הוא הזכיר לי שאפשר גם לקפוץ עם הגלשן. אפילו לא חשבתי על זה, מוחי עוד טרוד בשלב קשירת השרוכים. שיר העונה של דניאל, כדי להעביר לכן תמונה תלת מימדית שלו 2-האפור הרותקיאני העמוק לש את חוסר האונים של הלב, עיסוי עמוק המאפשר לפתית השלג להמזג לתוך הדמעה ןיצירת גביש חדש. כך הרקדנית, גושיער וtered  , מותמרים בסוף המשימה 3- כבוד ברחבות הריקוד שלל האפרה-פרטיס ובפסגות ההרים לאסף אבידן,פותח של דילן, הדור 1,  עם הרמיקס 4- קוזימו על פסגת הקולרודלה מוזג לי גראפה מקומית ושתיתי לחיי המסע האגף הימני של "צוות אריאל" מסביב לסלה רונדה,יום לא פשוט בחרו ותיקי העסקה אך באגף ימין מחבבים קשיים. הזמנתי כוס שניה בטעם קרמל. איום. הסתפקתי בשזיף שבפנים  וירדתי לקנזי במגלשי הסקרים למה שהתברר כמסע גירוד אבן גיר דולומיטית צהבהבה. הציוד של בני מפקד חסמב״א (חבורת סקי מג'נונים בני אריאל) יצטרך לעבור שיפוץ לפני האפסון מחדש. אולי ישחק מזלי והתאורה, במחסן החבורה החדש,קרוב למערה החשמלית,  תעמם את הקרעים. 5- אפסנתי את גבעות הmbt   של אבא נמרוד נעלתי את קושי שבזכות תמתי הגשים את חוק השיבה ולראשונה צעדו ונתתי לו לדרוך על אדמת מולדתו.  חמוש ב ומיומנות ציידת מקומות החניה של אמא נימה יצאתי לשחר גבינות ובחזרה לקנזי לסיום מרוץ קרוס קאונטרי לילי . הספקתי לראות את האחרון חוצה את הקוים. עיני לא משו מהכלי המופלא עליו הוא רכב. בחורף הבא חמישי 1-נמסרתי לידיו של המדריך מירקו מבית הספר על פסגת ההר יחד איתו, התאפשר לי לעשות משהו שלא קרה אתמול - להביט. כיון שבגלישה על סנובורד מופנה צד גופו של הגולש לכיוון ההתקדמות של הגלשן, נקודות המגוז על סביבתך מאפשרות העלמות מוחלטת לאשליית המרחב. גן עדן נע. תוסיפו ערפל. מה צריך יותר? "לקום", מירקו סימן לי, "לקום", קולט מיד את העדפתי לנוח בתנוחה מאשר לזוז בתנועה. הכתף הימנית שלי התנגדה לרעיון יסוד בגלשן השלג, שהכתפיים מובילות את התנועה מאפשרות לגפיים להתרומם כציפור. כל אחר הצהריים לא הפסקתי לצייץ 2- מקס שלסליל שלו ושל היינריך אביו, צורפתי כדי להוריד אותי מהפורודי, ענה להצעת החברות. הוא רשם לי את הכתובת באייפון כי לא הייתי מסוגל אפילו להזיז אצבעותי/ תודה צוקרברג. לולא הוא, זאת התמונה שהיתה נשארת לי מהם, המעידה יותר על מצבי ופחות עליהם נחיתה  Ai Se Eu Te Pego בסדר בסדר, הנה התרגום, בטח שחסר לכן: Oh my, oh my, You're killing me Just let me catch you Just let me catch you Yummy, yummy You're killing me, Just let me catch you Just let me catch you Harlem Shake (original army edition) עכשיו רואים צלול

שבוע 3 יום 2 ; יומן הפקה; כבשן

נקודה במוסך מקבלת טיפול, היא בידיים טובות בהתחשב שבעליה מתעסק יותר במכאניקה של כלי מלחמה. אולי צריך להוסיף לה ריפוד ורמקולים ולעביר אותה קטגוריה. משימה מגבירה את סיכוייה להתבצע אם היא כתובה ואפשר לעשות לה צ'ק, קרוס, לשנות קטגוריה או להעלים אותה לזיכרון הפח,שם אחר לנצח מעורפל. לא כתבתי, משמע לא הפקתי ולא משנה אם בוצעו משימות אחרות גם אם הן קשורות להצלחת נחיתת הצוות הנועז. חוק ארנב פגישת העבודה עם ביוד1 היתה מוצלחת כמצופה מאנשי עמל בקבוצת סל"ע( סטודנט לומד עובד). בהערצה הבטתי על נוכח דור 1 שהצליח לשמר את הנאורוזה טהורה מכימיקאלים, אלכוהול ומושכות. הופך להיות נדיר שם אצלם, אלו, שהפרשי הזמן משבש תקשורת אך לעולם לא ינתקה. שי-פרעה, על ארבעים וארבע אלף חוטי שריריה היא ל"ישות" לא יותר מאשר פקעת של עצבים, גוש תא עצב ענקי עם מוח/תודעה מאוד רחבה יחסית לאחרים סביבה( מכקדה"א, הצוות הנועז ובני אנוש כמובן) אך זעיר לעומת ה"ישות" שתודעתה מרחפת בערפילית שק הפחם. בעצב- הכוונה לתא עצב-יחידת התפקוד הבסיסית של המוח-היוצרת דחף כתגובה לגירוי} ויקי 101 פינת מה הקשר: תגובתם היא התקשורת לתא אחר-תא מטרה, דרך מסנף או בשמותיו האחרים, מצמד וסינופסה שזה ביוונית לתקשר} השינוי שמחוללים הסלילים ברקדנית ותרד (מתרגל לשמו החדש) הוא הצמחה\חשיפת קשר חדש בין הרקדנית לתרד המאפשר להם לפעול אחרת מיעודם בהחלטיות, אותה היא ניסחה באיטיות למען כבודי, פסלה ביוד1 הכללתי, שהיא, תמתמ ומ' בקבוצת האנשים שמביטים בעולם דרך מסנן אסתטי. אותה מעניינת תקשורת ואי-תקשורת. גם את שי-פרעה והסלילים (נקראים גם מעגלים, עצמים מעגליים) היא לא לבד. הסלילים ניזונים מהקשר האנושי.  תהודה מסוימת מאפשרת להם  לחבור בינם לבים עצמם, להתפתח. הם צמחו במקומות סגורים, שם אפשרו להם  תכונות הבליעה וההחזרה של הקירות מצע נוח לגדילה. איך אם כך  הצליחו הסלילים להתפשט לצאת מתחומי המבנה הסגור ולמה דווקא בדיזינגוף סנטר? את התשובות לא תקבלנה ה"ישות" ושי-פרעה בנחיתה הזאת. הבטתי על "יין אדום ומים מינרלים" של ביוד1 דרך מסנן התקשורת הפעם. ניקיון המסגרת, דיוק הצורה והעיסוק שלה בהיותה חריגה (חריגות שאותה היא מייחסת למראה) הטעו אותי מלהישיר מבט לנושא התקשורת, שלפתע התבהר כמשאית שדוהרת מולך. התוכן מול המראה. כדי שהצורה החזותית לא תמשוך לכיוון שלה יש צורך להיאחז בדיבור. אבל מי מקשיב?   מי זה המקשיב? כבשן שאלה אותי אם גם לי יש חבר דמיוני. אמרתי לה שמילדותי, שאמרו שאוזניון השפן צעצוע שלי הוא כזה לא הסכנתי עם הגיון השאלה. הוא היה יותר אמיתי מרוב חברי אז בגן ובוודאי היום הוא יותר חי ומוחשי מהם