שבוע 4 יום ד; יומן הפקה; ליאור*2, לירון, כבשה שחורה, ע.גולשראלי,daniel, קריבים

בזריחה ירד שלג והתפללתי שהוא לא יפסיק. "אריאל לנצח" התפללו לשמש כיאות למי שראו מזג אויר אפרפר מספיק. מהשמים רחמו עלי וככול שנקפו השעות טיפות מים ארוזות כגבישי אהבה צנחו עלי ועל כל עולי הרגל במקדש הדולומיטי. התייצבתי בגונדולה (שנקראה כשהייתי טירון "מעלית", אתן יודעות כמה סוגי מעליות יש? ולכל סוג שם ושם חיבה) מוקדם כדי להאריך את זמן המקלחת משמיים. ראיתי את ליאור, מצוות העסקה בפגישתי הראשונה טרוטת עיניים להיפגש עם משפחתה ונזכרתי  בפגישתי הראשונה עם גולש ישראלי מנוסה לפני כחצי יובל שנים. [הספור על ע.גולשרלי] אך לפני זה נספר לכם על העסקה. ואם זה ישמע לכן כגלישה מהנושא-זה אכן כך. עוד לפני הבמבה הראשונה שהם חילקו באמצע הדרך ממזוודה ענקית כסופה, הרגשתי שעשיתי עסקה מצוינת. מהבמבה כבר הייתי לקוח שבוי. למזלי, אף אחת מכן כנראה לא תוכל לעזוב את עיסוקיכן בהפקה ולבוא לעבוד בצוות העסקה בסלה-רונדה כי יש עדיפות לשמות עם "ל" ו-"ר". היותך תאום או מקורב לתופעת הביצית הכפולה שצומחת להיות לא אח מעצבן אחד אלא שניים, מקפיץ בתור לקבלת העבודה. כמו כן יש לנו ליאור כבש שחור, יש כבשה שחורה ולירון שהעבירה הכנה לשיעור, אך לא נקדים מאוחר. במעלית קיבלתי איתות מהקריבים שקצבת השפגאט שלי אוזלת. הקריבים , שמתוקף היכרותנו הקצרה והעמוקה קיבלו הרשאה להורות על שינויים מידיים, גזרו את דין השבט. התכוננתי להיפרד ממגלשי. באופן מכובד, שאפילו תמתמ תעריך. מה שאומר להצביע על מקום במפה, להגיד אני רוצה לשם ולחזור משם ולא במונית. הניווט, כל עוד לא חורגים מהמסלול כמו לפני יומיים, עשוי מסימנים כך שילד שטס מימינך, אביו השיכור כבר משלוש עצירות שרודף אחריו יוכלו להבין ובמהירות. פשוט ללמידה כמשחק מחשב אבל לוקח המון שעות תרגול להפנים. בדרך חזרה החל לרדת שלג והראות החלה להיחסם. בדיוק כמו שאני אוהב; כל ירידה היא השלכת הגוף לתהום האבדון. השלג שינה את המוכר וכמו מסך שנסגר בסוף המערכה הראשונה, נפתח למערכה שניה. מאי שם בקע אחד מלהיטי העבר. הטבע מוציא את הרומנטיקה מתוכנו [השיר ביוטיוב משמש פס קול לסיפור שלם בסגנון החביב על כבשן] ועוד דברים מסתבר, כי זה היה השיר הבא שבקע מאי שם חזרתי לנקודת ההתחלה,  הלכתי לנדנד לרנטה מההשכרה של העסקה, נפרדתי בדמעות מנעלי נשימה 770 הלבנות שלי, ממגלשי הסלומון סקרים (ייייייאאאאאאאאאאאאאאאא), מקלות הראש ועברתי לעולם של הצעירים את ההקדמה עשתה לי לירון מהעסקה שהרימה את הכפפה ונתנה לי סנובורד 100, הקדמה לסנובורד 101 השעור הרשמי של מחר. דניאל דניאל הדגים קשירת נעליים וגרר אותי, מילולית במישור שהוביל לירידה. הוא וידא שוב שזה מה שאני רוצה לעשות ושחרר אותי לחופש, שזה לאדמה אחרי שתי שניות מחבק את השלג מלמעלה למטה הבטחתי סיפור ואקיים: ע.גולשרלי, שם בדוי, שמספר שנים מאוחר יותר שינה לחלוטין ענף קולינארי בישראל, למד ניפוח סוכר באלפים. הוריו, ילידי ישראל באו לבקרו וניצלו את ההזדמנות לחופשת הסקי השנתית שלהם. מהיום שגילה שאנו גם באזור היה נמלט מציפורני הוריו שהיו מזן ה-8 בבוקר על המעלית ראשונים בתור. כשנפגשתי איתם ראיתי פעם ראשונה ישראלים מזן מופלה של אנשי שפלה אחוזי נשמת אויר הרים צלול כיין, אוהבי שלג הכלואים במדינת שמש. למשמע כמות דוברי העברית (ורוסית מתובלת בעברית) פה, חברי הזן יצאו מהארון הישראלי מוכה השמש המסנוורת ובגדול, חלקם ניתן למצוא מפזזים עם החשפניות על שולחן הבר באפרה-פרטי.

שבוע 4 יום ב; יומן הפקה; max, heinrich

הפעם, לאחר המעלית שלקחה אותי מקמפיטלו-העיירה שאת שמה-למדתי אתמול מניסיון - כדאי ורצוי לחקוק, פניתי ימינה . אתמול בטבעיות פניתי שמאלה היום יישרתי קו עם חברי ב"אריאל לנצח" שהזהירו אותי שבצד ימין, כמו בפוליטיקה הישראלית אוהבים אתגרים ומעריכים נחישות.  מלא מרץ מהירידה התלולה (ימין או לא ימין) אף החלטתי להגיע לאותו מצפה שתמונתו מתנוססת בדרך למעלית. פרסום תמיד דיבר אלי. התמונה הבטיחה באיטלקית עסיסית הרחבת תחום התודעה מקצה הר סאסו פורדוי השואג ל ומגובה 2950 מטרים מעל פני תל אביב.  לא נכנס לשאלה מה הביא אותי לרדת את ההר לא כמו שהגעתי אליו, בטח לא משהו שקשור לאינטליגנציה. נשאלתי על ידי מספר אנשים שעזרו לי בדרך, ואמרתי להם מה שאכתוב לכן: בואו לא נכנס לזה ונתרכז בעיקר; העיקר היה אז  "איך אני יורד מפה", בלשון פשוטה יותר -"מי-טקסי". לעכשיו - נסתפק בביטוי "התגרות בגורל". יש לי עוד גרסה שבה תמתמ ואני מתכתבים עם לנצמן וספורי מסעותיו עם סימון דה בבואר, אבל "אריאל לנצח" טענו שאם כבר סיפור כיסוי מופרך עדיף לפברק מעשייה שבה חשקה נפשך במרק הלחם המקומי במסעדת ערבסק שבפרובינציה האוטונומית דה טרנט בלדינו. (תמונה מטושטשת במערכה ראשונה תופיע גם בשלישית) בעיירונת האחרונה לפני המעלית אפשר למצוא בחנות המזכרות גם ספרי ההיסטוריה הצבאית של האזור, סיפורי עצמאות, נחישות וחיבור עם הטבע לצד פסלוני טרולים בשלל צורות. פה אמורות להיות תמונות אך הקו פה איטי כמוני.  חמש אצבעות-ההר- קורא לי (לא פורודוי, ואם כן-אני מסרב לשמוע עד השנה הבאה)  הזכרתי לעצמי זאת לא פעם שגופי כבר סירב לזוז. בירידות התלולות, בעליות הלא נגמרות ובמישורים הלא ישרים, לזווית של ההר והגוף יש משמעות מוחלטת על מערכת השרירים והנשימה. דיברתי אל ההר פרודו (כבר לא שם עצם "הר" ) וכשלא דיברתי הקשבתי. לא היה לפרודו עניין בפגיעה גופנית, ענווה גדלה בתוכי והתרכזתי בירידה מדודה. לאחר שקלטתי את האיוולת ביציאה לבד ללא ציוד מתאים (שלא לדבר על ניסיון) לא נותר היה לי לסמוך רק על חכמת הגוף, לאפשר לו לנוח בכל תנוחה. צופה מן הצד לא יכול היה לנחש שהתנוחות השונות והמשונות ששמונת גפיי (זוגות הידיים, הרגליים, מגלשיים והמקלות) היו לא יותר מאשר שחרור אחד גדול בתלם השביל שנחרץ בשלג בידי קודמי. בשליש האחרון של הדרך אומצתי על ידי שני מקומיים, אב ובן מקס והיינריך, שמלבד סחיבת מגלשי בקטעים מסוימים גם לימדו אותי איך גולשים על התחת (נועצים את המקלות מעל הראש ומשחררים את הגוף) איך מביטים למעלה כשיורדים ואיך קמים וממשיכים. אהבת הרים 101 לכול אורך הדרך שרירי תקשרו עם מורי החיים והמתים שאימנו אותי בטכניקות הישרדות; כשמתיחת זרת משפיעה על כל האיזון      לא משנה מי פתח את ערוץ התקשורת בין אם היה זה היוגה,טאי צ'י, פילאטיס, פלדנקרייז,פאולה. העיקר שהזרת שלחה פונג לפינג. הקצב האיטי אפשר להדר ההרים מסביבי לחלחל פנימה ולצלילי "יופי-תופעי" לא רצוניים לצאת מהפה, ספק תפילה ספק הרפייה יופי-תופעי הוא המסר ששולח תרד (לשעבר ארז) לרקדנית הגורם לה לפרוץ את ליבת הסלילים ולהמתין לו בקומה התחתונה של דיזינגוף סנטר ליד דיסק סנטר. אחד מלהיטי האפרה-פרטי, שם אחר למסיבת שיכורים של אחרי הסקי, שרתי אותו לפורודי- דווקא אהב את זה ושיר הסיום-איך לא