שבוע 2 יום 3 ; החטוף ; אבוליביריבי, קפטן אודיסאוס,רנה

בעודי מדבר עם מלח החלו התקלות הטכניות. שילחתי אותו לראות את המוזיאון של  בורן דוגנצי  באיסטנבול שתמתמ ואני  ביקרנו בסבב הקיץ

burhan dogancay-detour

 והתחלתי לעכל את הבעיה

נאמן לדרך שהתווה ג'יי, הדבר הראשון זה לזהות משימה אחרת שאליה תוסב תשומת הלב בשעה שאנסה להתמקד בעיקר הדחוף. אין בעיה, יש מספיק:
העלאת הבלוג במקום חדש: היעד- בלוגר, ניתן לספרנים לנהל אותי כמו שאני אוהב
טקסט +קישורים שווה לקפה רק עם שיפור חווית הגלילה, לפחות לי שמהווה אחד מהמאה ששים הקוראים שיש לי בממוצע. אני מקווה שהם לא מחשיבים בספירה את הכניסות שלי . מי הם 160 הקוראים בקפה? האם הם מזהים את תעצומות הנפש הכמהים לביטוי , מתאחדים עם פיקסלי העולם דרכי.
וכדי לסגור את פינת הפיסי מעל האצבעות אוסיף פרויקט בישול כי מרגרט  פתחה לי התאבון. בהשראת שיחת הטלפון עם אבוליביריבי  - הפיתוי של יאנסן
קדימה ל106 כי מוסיקה כנסייתית לא תעשה לי את זה , צריך

 LOVE IN THE AIR@update

Mark Ronson & The Business Intl - Bang Bang Bang

שיתוף פעולה הארץ/106- למה מגיע לי כל זה –לפנק לפנק לפנק- עולם חדש הנה באנו ארצה, היום בלוג פרסומת מהלכת להארץ. זה בטח כל רגשות האשמה על הבלוג החדש. לא נוטש-מרחיב. נטישה זאת מומחיות שעדין לא התמקצעתי
והנה דוגמה- לייב- הכלבלבים החוזרים הביתה
תענוגות השכחה והקילוף מחדש- מסתבר שאני חבר כבר בבלוגר, אפשר למצוא תחת השם לה זוז מ 2011. אבל עד כה לא היתה ממש סיבה . יש תמונה. לפחות אני מנומס. מבטי משקיף הצידה, ראשי נח על היד, לא בישראל. סותם את הפה או מתבשם מזיעתי?  לא ישראל. חם. איפה אני
יש לי ארבעה נעקבים שאותם לא קראתי בשקיקה: הומיאופאט דרום אפריקאי שכמוני כנראה הסתפק אז רק בנעיצת דגל בבלוג וספרה, אולי אף לא שרד את המסע לאזורי רעב באפריקה (איך הגעתי אליו? שאריות מתקופת הכמעט נסיעה לאפריקה והתלבטתי בין האכלת חיות לאנשים). ידידתי והמעצבת המוכשרת רנה שאיתה עבדתי ב"פנטום פיין" רנה התחילה חזק ודעכה או שמא הוסיפה עוד בלוגים, תמתמ שומרת על הגחלת כעכבר הבית, פוסט אחרון לפני שלושה חודשים, רלף– לפני שנה. מושג העוקב/נעקב הוא  פחות - הראה לי אחרי מי אתה עוקב ואומר לך מי אתה ויותר-הראה לי אחרי מי נרשמת לעקוב בזמן מסוים ואדע באיזה מציאות היית באותו זמן.
אני כלבלב מקבוצת מהמתחלפים, עוד חבר מתחלף של קפטן אודיסאוס
חברי מעגל ההפקה יוכלו מהיום לשפר את חווית הגלילה
שם הבלוג בבלוגר: jolly good cedrus

וזהו - אפשר להרגיע בקאבר ולהתכונן להפלגה עם הקפטן
רופוס, מובי ושון לנון

יומן חבורה כארז; 4 החטוף מכוכב ארץ; זליקונסקי הגוואד מבגדד,ג'יי

שיטתו של ג'י, צלם ומנהלי הנערץ בחברת ההזנק שבה רציתי ח"י חודשי שירות לטיפול בהפרעת קשב היא לייעל את הגירויים שחודרים אליו מרצון או מהכרח. וכך, במקום לשבת ברחם מדיטיבית, להיות מתוסכל שהוא לא מוצא את הרחם או שהרחם לא מספקת מקדיש עצמו ג'יי לביצוע מדויק של המטלות הנגזרות . ולא מדובר בפינוי דליי המיים סגנון מיקי והקוסם. כל יומו של ג'יי מלבד ניסור, ניגור, פרוק הרכבה, האכלה, הסעה עמוס במעקב ותפעול מסכים וצגים שונים פרושים סביבו. 24\7 הוא מתעדכן  על מצבו בזירות קרב עם חייזרים, אסירים נמלטים, גיבורי מלחמה שבגופם הושתלו אין ספור שדרוגים. זה עובד, הראיות מדברות  האיש עטור מדליות

אני מוצא עצמי מתעסק ביומן ללא הרף בראש. האצבעות לא מדביקות את הקצב כשהן בפעולה וכשהן נוקשות נשאר  אותו שמץ מיופיו המוחלט של המשפט, אותו אחד שבכלל הספיק כזרע מוצלח לחצות את משוכת הזכרון עד שמגיעים לאותה מקלדת. ויש כבר היום המון סוגי מקלדות

וגם בסינית- מה שמאחד את נושא המטלות ושרירי האצבעות

נשאלתי על ידי שני חברי ארז חדשים מה הקשר בין המשימה המתבקשת- לימוד שמות תנועות הקאטה הראשונה- ליומני שי-פרעה?

ובכ,ברמת הטקסט: הרקדנית וארז, שניי שליש מהצוות הנועז מורכבים ממערכת עצבים ומערכת שרירים. דגש על המילה מערכת, כיוון שמדובר בסגנון כתיבה זכרי הנוטה למערכות, אולי לא מהותני כמו שסימון ברון-כהן מתכוון אך בכל מקרה מוטה עד כפוי על ידי מערכות החינוך

ברמת פעולת הכתיבה: בעת  שהפניתי את עצמי לשאלה מדוע אני לא מצליח לכתוב חסיתי באחוזת זליקונסקי, הגוואד מבגדד שם העסקתי עצמי בקרלינג. אני מקווה שבמשפט מפרק ב' המתייחס לנחיתת הצוות על גג דיזינגוף סנטר אני מעביר תחושות דומות ("בעמדת הפיקוד גמאה שי-פרעה את השידורים מלוחמיה הזעירים שנמשכו מטה עם כוח הכבידה. ארזוהרקדנית הצטופפו לגוששיער, הגוף הגדול והאיטי בצוות, ששערותיו התרוממו וחרטו באוויר דמעה נושרת לגג של  דיזינגוף סנטר. כמתוכנן- שם הם נתקלו במטרתם הראשונה")הפעולה היחידה מחוץ לדלת היתה הליכה (בשלב מסוים זה הפך לנסיעה באופניים) לאימון של הסינפאנים מרחוב הרצל בפרק הירקוןבצהרי יום שישי. מדי שישי.נגררתי על ידי עצמי מעדיף את הבוץ והרוח בחורף על צהלת המשפחות בקיץ. בממוצע הצלחתי להגיע בזמן לאמון לקצה השני של העיר אחת לשלושה שבועות. יותר מזה לא הייתי מסוגל ולכן לא עלה על דעתי ללכת את מאת המטרים המפרידים בין אחוזת הגוואד למרכז, הפתוח ששה ימים בשבוע. אך כשהגעתי לשם, לפני מספר חודשים, יחד עם הרשמותי לקורס הכתיבה עברה פעולת הכתיבה מה שנקרא שיפט+קונטרול

ברמת ההפקה: עם כל מה שנכתב לא שכנע אותכם שמדובר במטלה שאמורה להסיט אותי מצרכי ההפקה המיידים ולהוות כשטח מבוזבז בפארק. והרי פארק טוב נאמד רק בכמות השטח הלא יעיל, המבוזבז

וכן- נמצא כתיב מנדריני של התנועות. ידיים מוצלבות הן יותר מארבע עלי כותרת המסודרים בצורת צלב

לקורא מלח בינל שעדין מתאושש מפגישתו עם ניק במערה מוקדש הבאגאטל הבא.  

גלן גולד נערץ במשפחת בינל. מלח יכל והסביר במומחיות של מוסיקולוג מדוע ג.ג הוא הפסנתרן הכי הכי בעולם. בשבילו היום קול המוסיקה קצת לפני 

דמותו של גולד היתה ההשראה לעיצוב דמויות של האח והאחות-הפסנתרנים מ"רסיסי החיים" 

:הספר שקורא אותי במשרדי הזמני אצל חכם על אהבה במלעיל שבבלוך - תולדות האהבה\ניקול קראוס\מחברות לספרות