חודש שני, שבוע 1, יום א; יומן הפקה; עוטסב

הרוח המזרחית החמה המסה את פתיתי השלג שעדין נשאתי עימי מסלה רונדה, ופגישת העבודה עם ביוד1 נגבה וסחטה אותי לשימוש חוזר. מתגבש בינינו נוהל עבודה שבו אני סוטה מהנושא והיא מחזירה אותי אליו. לעיתים החזרה למקור שהוקשה היא עם התדלדלות תנופת הפיסקה  , לרוב ההסבה לעיקר מתרחשת כשאני מסתבך עם מושאים עקיפים ושמות תואר רבים. עד הפגישה הגיתי בדרכים הנכונות לארוב לשניונת שמבט על המחשב ומקלדת מקלידה מתחברים רך לפיסקה ביומן, מקלידה מקלידה. הגות יצירתית שיש בה הכול חוץ מהכתיבה. ליומן אני לא אמור להיזקק למורה יונתן, אך אני נזקק. עובדה. האצבעות מפחדות לשחרר את הנקישות על המקלדת. פסקול היום הוא מוסיקת השחרור. תנאי הכרחי ליומן, לוגגגגגגגגגגגגגגג בדרכי לאלף  משתדלים פגשתי את עוטסב (הואחמור בגרסאות אחרות)  והעוטסבים, צוותו הנווה-מדברי. הרבה בזכות ירק החסה, שמשפחתו עסקה בגידול ואכילה מזה מספר דורות, הואחמור מבין בעשיה, ביצירה. היחוס המשפחתי מאפשר לו לבצע מהלך רדיקאלי לתקופה- בניית מקום המאפשר למשאב הכי חשוב –האדם, לעבוד ולייצר עוד  עבודה-לא רק לייצר כסף. כך נבנה מקום חי, תוסס, נווה מדבר שוקק. תמתמ ואני אולי נגיע לשם בטיול דרום הבא עוד שבוע. הואחמור שותף מעולה לסקי, חובה להטעימו בשלג לפני שהרוחניות המדברית תשמים כל סיכוי הנעליים הגדולות של אבא נמרוד הן אמצעי הדגמה נפלא למשנתו של מונטיין על הפרגמנטיות הטבעית של האדם, על אותה אי-יציבות טבעית שהיא מהותנו. ללמוד את "עננים ורוח" איתן מאפשר לוותר על יציבות, לכידות ואחדות התנוחה ולהתמקד בזרימה. תמונת בניין הקיפוד, שנקרא גם בניין התירס. על אחת המרפסות, תסתלסל דמותי כ"סוכן כפול", קודקוד העצם הסלילי הענק, שטיפס ממרתף דיזינגוף סנטר, דרך הקניון ובחסותו, לראשונה בתולדות העצמים הסלילים ברחבי העולם, פרץ את מסגרת המבנה הסגור והחל לעלות במעלה הבניין. ראשוניותו לא תעזור לו, הוא ירוסק לחלוטין על ידי הצוות הנועז. דיוויד בואי משחרר שיר ראשון, יומן, זיכרונותיו של הלך בברלין ומחשבותיו על הזמן שהיה, מעבר מהזמן שבוזבז לזמן שנוצל