ימין; בלוג הפקת יומני שי-פרעה; דוח רבעוני 4

הנה הוא מגיע עזוז וגיבור, רעב למלחמה 
הוד והדר ובעיניו זוהר, ברגליו נחפז 
ובדבריו שוטף מילים 
(ברוך הבא-גבריאל בלחסן)
אפסוניק מעביר לבלוג שכולו עיניניות אופטימית. מה יש לי להגיד ברשומה הזאת שמשנה לכתוב  פה, בבלוג ההפקה ולא בבלוג ההאזנה לרדיו. 
הרבה, אבל אפשרי. שהרי אני גבור מגיע עזוז ורעב לכתיבה. בעובדה- אם אני לא מגיע לכתיבה שמילותי לא פוקעות ממני אני לא יכול להישיר מבטי למקלדת ולהקליד. 
מה שאומר, שבזירת ההפקה מגה של שי-פרעה שזה בעצם ההפקה של הדבר הזה שנקרא אני, אני יכול לטפוח לעצמי 
פלאפ פלאפ 
על השכם
בשביל מה יש יומן אם לא מדי פעם לציין בדקדקנות את המעשים ואם אכן המעשים נעשו, לעשות צ'ק.
CHECK
כתבתי
הפקה: 
בצורה מפתיעה נוצרה קריאת מעבדה 1. מהלך מהיר שלא היה קורא לולא התלות המוחלטת שהתפתחה עם אילה. בשביל לסגור את הפלומבה קיבלתי את R U MY MOTHER כמוצץ, אבל לא אכנס לזה - 
נשאר לשלוח לאלו שקראו את המילים מסודרות למשפטים, פסקאות ושלושה פרקים. [אֵלּוּ כינוי רומז לקרוב, מקפל ערב רב של קהל אוהד שהסכים לשמוע לראשונה על שי-פרעה ולסמן/למרקר סימנים מוחשים על נייר מוחשי ] איזה כייף היה להוריד מסכה ולהיות סופרמן לכמה שעות. באיצטדיון של הקומיקס בחיק הקהילה העברית של התחביר. וזה כך היה.מוקף טובי הקומיקסאים הישראלים. למרות זאת עדין אני נוטה לכיוון הסופרמן בחופשה. אילה דוחפת לכיוון ה-SUPER PRODUCER, נרפותי לכיוון הפרינג'. 
על הכוונת - קריאת מעבדה 2
צילמנו צילומים ראשונים שאפשר להשתמש בהם. לשים עליהם דמויות. ראה- צילום

גובשו קווי פעולה לשני הצילומים הראשונים. בוסס הגשר לחלל החיצון ואפשר להתחיל להמריא. עם קוסמוס, המצפה בגבעתיים והפורום לאסטרונומיה, ילכדו בפלצור הערפילית שק הפחם ואסטרואיד QQ47  2003  במילים ויצוגן הויזואלי. מה מצב הירח ב-21 למרץ? 
ערכתי עוד נסיון אקסלי (מס' 2) לנהל את ההפקה. הנסיון עדין לא צלח. גם עוד לא כשל. השבוע אחליף את סדר הטורים והשורות. מתאפק לא לנפנף עם הנסיונות בבלוג. נפנוף מהיר באקסל העבודה, לפני תוצאות מוחשיות, טומן זרע הבקרה עמוק בערימת ההתעלמות. 
הקשר עם המוסיקאי נועמיקו התהדק: ברור מה אני רוצה אך עדין לא יכול לנסח זאת מוסיקאלית: 11 ואריאציות על נושא אחד (חמש שנים מלאו לדן) שינויי קצב, שימוש בצליל קול ובכלי המפיק תו אחד (נבל פה)

בעקבות הביקור של לה קופ, המוצר הבא שאני רוצה להפיק הוא פליפבוק של אחד החיילים מהצוות יורד על דיזינגוף סנטר 
תחושת החשיבות המועצמת שלי גורמת לכך שהקומיקס משיל בגדיו והופך למופע קניונים דיגיטאלי, משחק אוריינות חובק שתי קומות. יש למצב יתרון וחסרון. היתרון הברור הוא שהפרויקט הגדול מאפשר לי לדחות את לוח הזמנים כהרגלי.
לוקח זמן רב להתחיל לכתוב ואז להשלים פוסט זה. זוהי עדות לסדר העדיפות היורד של הקומיקס. האם מדובר בתגובה הצפויה לקשיים בהפקת התמונות האיורים וחוסר התקשורת עם דיסי או שמא ההתנהגות הקבועה שלי בהסבת האנרגיה לפרויקטים אחרים (כתיבת סדרות הבלוגים לדוגמה) או בניפוחם 
בשורה התחתונה--> כתיבת הסדרות והפקת המופע הקניוני גוזלות האחת מהאחרת את תשומת הלב.

ימין; בלוג הפקת יומני שי-פרעה; גינת הפרפרים

הוכתרתי היום בתואר זיין שכל. תואר שאני מקבל באהבה והתרגשות -  נותר לי ללמוד לנסח את זיוני השכל, לקצרם, לעבדם ןלהכניסם למסגרת. כשהוכתרתי חוויתי רגע מופלא של מוכרות קולית [ "כבר נשמע" המקבילה הצלילית לדז'ה וו ] המאורע התרחש הבוקר ב(כבר לא) מקום עבודתי החדש ; נדרשתי לכתוב בעט ולא להשתמש במחשב ובמסמך נוטפאד, פורמט הטיוטות החביב עלי . כשסירבתי לכתוב בעט והגנתי על זכות ההקלדה, ננזפתי על התעקשותי והזמן היקר שאני מבזבז בויכוח חסר ערך.בזמן שהנוזפת הלכה לחפש בלוק כתיבה ועט הופיע ילדותי מול עיני מלווה בפס קול השטויות ששמעתי כתשובה לבקשתי לכתוב בעט ולא בעפרון. לרגע קט התמכרתי לגלישה על גל השטויות ששמעתי מהורי ומורי להעדפת  העופרת על הדיו. הסיבות חולקו לשני סוגים. הכלכליים - עט נחשבה למוצר יקר (עדין לא היו הגיעו העטים היפנים הזולים) ומעשיים- היכולת למחוק. יתרונות העיפרון לא שיכנעו  בגלל חסרונו העיקרי- חודו הנשבר בקלות. חוץ מזה שנאתי לחדד והייתי מאוהב בצורה של  עט "בלוגראף". צבע התכלת הרך של דיו הבלוגראף שידר עדינות, רוך וסליחה. להבדיל מהכחול כהה של עט הפארקר והסופיות העניינית של עט הלאמי נדמה היה לי אז שהבלוגראף, על שלל צבעיו וגופו המצולע, הופך את דברי למובנים יותר.  
עד שקיבלתי הרשאה לעט נאבקתי על זכות הכלי בכלי היחידי שהיה לי: השחתה מובהקת של כתב ידי. כתב היד המבולגן שימר סטטוס קוו עם מורי: הם לא ממש טרחו לבדוק מה כתבתי ואני דאגתי למיכסת המילים ולפיסוק נאות 
או לפחות פסקה ברורה לנושא חדש
לאחר שפוטרתי הלכתי לעבוד בגינת הפרפרים החדשה שנשתלת בשכונה. הפשפוש באדמת דרום תל אביב המגורזת מסדיר עדיפויות בראש.  קודם מנקים, אח"כ מדשנים  ובסוף שותלים 
חשובה פסקה חדשה
ההקראה לשבוי מעסיקה אותי ואת דמיוני
אותי לא אמור להעסיק אותך, אותך אמור אם כבר להעסיק אני, מי שיקרא. ועל מה שאתה רוצה שאני אקרא תוכיח כמה חשוב לך שאני אבין, כמה אתה פותח רגלייך בשביל שאני אבין, כמה משפטייך פשוטים
בדף קומיקס ממוצע יש בין 4-7 שאלות שנענות בתשובה. דוגמא לשאלות- למה אתה מקריא לשבוי? למה אתה לא משחרר את השבוי במקום להקריא לו? אתה בטוח שהשבוי רוצה שיקריאו לו? מי מחליט מה מקריאים לשבוי? למה אתה לא רוצה לענות?
תמתמ ואני צפינו בסופרמן בתלת מימד. כריבון בשטחי, התרגשתי מאוד שאמו של סופרמן מגולמת על ידי המאיירת של באדולינה. מעולם לא האמנתי לאיילת זורר יותר. בשבילי היא מעכשיו לורה לור ואן לנצח. מה יש בה שסירבתי לראות בה אף דמות שגילמה אך בכזאת קלות קיפצתי את דילוג האמונה ללידתו של המשיח הצנוע קנט קלארק. 

שמאל; בלוג מקביל יומני שי-פרעה; גוף ראשון רבים

הפיצול התחיל בגלל שתי שאלות: מתי ולמה התנחלנו בלבבות האנושיים סביבנו ? השאלה- האם בכלל התנחלנו בלבבות סביבנו  עניינה אף לא  אחד מהשמונה שהרכיבו את ארבעת זוגות המעגלים שהתקפלו ליחידה דו גדילית לוליינית-אנחנו. צורה, שאלו- שכן/לא התנחלנו בלבבותיהם- יכלו מזמן לראות אם הם היו ממש מתעניינים. אבל הם לא. סיכוייהם לראות מי מאיתנו:  קבל, נגד ומשרן- קלושים. הטכנולוגיה בכדור הארץ עוד צריכה לעבור הרבה כדי לראות את  צורת הקיפול הייחודית שלנו מרכיב למעגל חשמלי בודד ולזוג ועוד זוג ועוד זוג ועוד זוג.

לא משנה מאיזו זווית ניסינו לחקור את השאלות: למה ומתי ? לא הצלחנו להגיע לתשובה שתספק את כולנו. נצמדנו זה לזה. על העובדה הזאת אין מחלוקת וגם אם היה, לא בהכרח שבכלל היינו מתעניינים בה. כמו שבפועל, לא התענינו בחלוקות אחרות. רק התפצלנו לכאלו שמעניין אותם "מתי?" שנדבקו לכל קיר שהם יכלו, וכאלו שמעניין אותם "למה?" שמנסים רק לעלות למעלה לשמיים והכי רחוק מאיפה שהם התחילו.

יש בינינו זוג שמספר שכשכרו באר בשביל הכרם שהיתה פה, פחות או יותר לפני מאה עשרים שנה נתקלנו בלב הראשון. הלב היה שייך לפלאח פלשתינאי או  מהנדס צרפתי של רוטשילד. אבל כמו שהם לא ידעו להבחין פלאח/מהנדס, הם גם לא סימנו מתי בדיוק אותו ארוע התרחש. זוג אחר, בעצם רק חצי מהזוג, כי שומעים רק את הגל הנוסע ולא את הגל העומד, מספר שבכלל הפגישה היתה במערה חשמלית שבגבעת כורכר כקילומטר צפונית מערבית לדיזנגוף סנטר. בלי שום קשר אם גרסת הגל הנוסע נכונה והגל העומד, מסוגל/לא מסוגל  לאשררה,  אנחנו יודעים בבירור שהיה שם אחד שקוראים לו מקס קלינהוף.

מקס קלינהוף היה מתבודד מוזר שנמלט מאוסטריה עם עליית הנאצים לשלטון בראשית שנות השלושים והגיע לחוף ים תל אביב שם חי במשך כעשור. כמתבודד גר במערה  מוכר לכל ואהוב על הילדים. למקס היו כישורים טכניים שונים והיו שסברו שהוא היה בעברו העלום מהנדס. 

מקס חפר את מערתו סמוך לקצהו של גב הכורכר הצפוני בעזרת חתיכות פחים וברזלים חלודים שמצא בשפת הים. בסך הכול היה מדובר בחדר אחד בלבד שגודלו היה כשלושה על שלושה ומשהו מ"ר וניתן היה לרדת אליו בשבע מדרגות חצובות בסלע. בצד אחד הייתה חפורה לשון גבוהה של כשבעים או שמונים ס"מ ששימשה לו מיטה ובהמשכה פינת הבישול שלו, שבה פתיליה שמעליה חצב ארובה. בנו הוא נתקל כשבנה לעצמו את תחנת החשמל הפרטית שלו. הוא הראשון שייצר בעצמו חשמל מרוחות ים.

ואז הוא נעלם לנו. אנחנו לא יודעים מתי וגם לא למה. ברשת כתוב שהוא אושפז באברבנאל ובנה ערים דמיוניות בחול עם גשרים ודרכים.  יש המון שאלות אבל החלטנו, הלמים והמתים שלא שואלים כלום, רק מעתיקים ומדביקים.

מקס קלינהוף

ימין; בלוג הפקת יומני שי-פרעה; גרסה ד'

כמות המילים החדשות שאני צובר מדי יום ומאבדן למחרת כמעט שווה. קצב טפפופן של החדשות, בטריותן הכובשת, ממוחי לאצבעות הכותבות תלוי בנגישות המקלדת.  בעוד המרחק למקלדת מצטמצם במהירות מפחידה, אותו עונג כבוש המקפל בתוכו את הידיעה שאין סיכוי שאשמיש את הסימן המופלא שזוהר מול עיני ולו רק מהסיבה המעשית-אי נראות כלי כתיבה- הופך נדיר ומצטמצם לזמני אִי-פוֹן.
כל זאת כהקדמה לדיון על הדיון שנערך בביתו של החלוץ. על הפרק הדילמה (האם ראויה המילה דילמה להתלבטות, אקדח שמופיע פעם ראשונה) הצצה תמיד בימי הגאווה, האם לצאת לרחוב? נכון שלרקע: צפיפות וחום מחד ורולאן גארוס ומזגן מאידך, יש משמעות, אך בל נתיפיף, לא בזה העניין. הדילמה (אקדח 2) העמוקה יותר היא- מה עדיף במצב הנתון, כשההחלטה הוכרעה לטובת השארות במרחב מוגן,  להחשב הומופוב  או קוקסינל באי התמודדות עם התופעה, ההולכת ומתמעטת עם השנים-להיות מוטרד /להרגיש מאוים מינית.
שידלתי את ידידי דג זהב החוצה ממימי הדילמה (אקדח 3, יאללה די )שבה הוא עסוק לאחרונה -עראק מול וויסקי- להשתתף בדיון
הדג התעלם מהשאלה האם מדובר בדילמה או התלבטות. לא לפני שברך על המשפט, שמושאיו (שאלה, דילמה והתלבטות) יכולים להתחלף בלי להפחית מגודל הבעיה הניצבת ככלל,בפני כל בעל חי עם תודעה מינית בימי יחום קולקטיביים, ובפרט- שכזה תל אביב 2013. 


כריסטיאנה גוליאט (איזה צליל, מי הצאצאית הקדמונית שחברה למשפחת הגולייתים וניהלה, לפי גוגל משפט שהגיע עד העליון) החזירה אותי לצוף על עם ספורי אנדרסון חזרה לבלוג. ויתרתי, הקדשתי חיי לגרסה ד, עד שהגיע מסרון מביוד 1

פרופ' גריידי טריפ/צ'אק קינדר ילדי יפלא/מייקל שיבון שהתחלתי לקרוא בסיום גרסה ג חוזר אלי בדרך שבה הספרות עובדת -קישורים. אם הוא לא יאפשר לראות מול העיניים משפט לא קשור לכלום מעבר להקלדה חופשית אז מי סימן שאלה נקודה.  היה מאוד מעליב להחשד כמי שעלול לא לאהוב את הספר אבל התגברתי כדי לא לסכן את הtפשרות שהספר יגיע עלי. בכל מה שקשור לנשים, מהותני או לא והעובדה שלא שקספיר כתב את המשפט האהוב על הזכרים שמצוטט בכל טריוויה ו ממש לא מופיע באילוף הסוררת hell has no fury like a woman scorned הוא גיידליין. איך אריאל הפך לג'ורג'יה והאם הוא ישאר כך לאחר הSAVE
 לגריידי אין  הנחייה ברורה לתת לילד בלא שכמותי וטוב שכך לפי מה שהוא מספר. אפשר להנות מקריאה שאי אפשר להפסיקה . מסתפק בעונג שבאחיזת מבנה מלבני הישן בעובי 300 עמוד. תנשוף והופפ פנס. געגועים לגעגוע, קינה ההמונית של אנשי הספר על ימי הדפוס- שירה ווגונית, ממממממ.
 התלהבותה של ביוד1 מספר על מערכת יחסים בין בגיר למבוגר מחשידה שמא היא רואה בי את הלוזר המוחלט. כן או לא, סיכוייה להתחבר ל"יורחי הדבש" קטנים. הספר המופתי הוא, מה לעשות, לכאלו שצלחו את הדור הראשון. צ'אק קינדר, המרצה שעליו מבוסס הספר יזכה לתהילת צעירים, אם בכלל רק אחרי מותו. נאמנות למילה המתכנסת עם השנים לקיבעון היחידי שמקיים את הדבר הזה שנקרא אני. 
בזה הרגע קיבלתי את INFINTE JEST של דיויד פוסטר ואלאס.הוא שכתבתי, רגעי האושר הקטנים שמקורם בזצצצצ של הקישור ובסינפסה של  נאנומילימטר שהעתיקה עצמה  כ"מצמד" ואז ל"מסנף"

 תרגום שם הספר HONEYMOONERS ל"יורחי הדבש"הוא הברקה. כסדרת טלויזיה , לא אפשר היה  לתרגם שמה כך. בעזרת הספר  מאפשר אמיר צוקרמן המתרגם, נדידת לילה עמוקה גם באור מלא

קישור לפרק מיורחי הדבש, לדור 2 ומעלה. חבל על זמנכם  אם אתם פחות מבני 30,

טוב שקריסטיאנה עוד פה איתי, בת הים הקטנה <----קישור להקראת הסיפור מפי  אלן (front porch al) מאיטלנד. אזהרה- הפרסומת חוזרת פעמיים

הדג והערותיו חזרו אלי, עיקרן:

א. איני רואה את הדילמה - אם ההחלטה נפלה, היכן הדילמה?

ב. "החלטה הוכרעה" - אין דבר כזה

ג. שוב בסוף סרבול, שאני מתקשה מאוד לא לראות בו טעות תחבירית  

ילדי הפלא עובד לסרט. לתפקיד פרופ גריידי לוהק מייקל דגלס אבל לא אצלי במוח. בפס קול הסרט השתמשו במוסיקה של שנות ה-60, 70. הסרט הוא על שנות ה-80 אבל אכן שורה בו אווירת געגוע

מספר פניני עבר (קשורים אך לא מהפסקול)

בוב דילן וואן מוריסון ביוון

ג'וניור וולקר חי 1967-גרסת שחור לבן שנצבעה

בין גרסה מתחנחנת 3D ויטנמית של "מוכרת הגפרורים הקטנה" לעיבוד מטריד משהו, נבחרה אפשרות שניה

לאורלי- מה זה קריאה? קריאה צריכה זמן ותשומת לב, קריאה זאת פעולה קוגניטיבית, מנטלית, רגשית, והיא נמצאת היום תחת הלחץ של כל המהירות הזאת של האינטרנט וכל העולם הדיגיטלי. העיקרון הכי גדול של העולם הזה זאת המהירות, הכל קשור למהירות, ככה מודדים את זה וככה חיים את זה. כשקוראים ספר או שיר או שומעים מוסיקה יש עניין של מתינות, של זמן. הטכנולוגיה הזאת היא התקפה על הזמן". ליאון ויזלטיר, מחשבה שמרנית עם אומץ - ראה קישור

ימין; בלוג הפקת יומני שי-פרעה;דוח רבעון שלישי

דוח הרבעון השלישי של  "יומני שי-פרעה" יוקדש לבנות פרת הצעירות. צעירות הן עד 51 נכון לזמן הגשת עדכון פעולות ההפקה לצבור הרחב. שלוש הסיבות לחיבור תמליל מחויב מנהלתית לעונג ההקדשה הן: 1- מסע שורשים והשבת רכוש המשפחה, להלן זכויות הפרת. 2- הסקיצה הראשונית של תמתמ (אז מי אמר שאני מדבר רק לקיר). 3- עוד נסיון התחנפות לארוז את הצעירה בצעירות שבחבורה למאמץ מיתוג היומן. מיתוגו יהיה בפרוש קל יותר בדוח הרבעוני הבא בא עלינו לטובה כיוון שבין היעדים ברשימה הקצרה (נכון, להבדיל מהרשימה המה זה ארוכה של דברים הרבה יותר חשובים לעשות אבל כל כך יותר מייגעים) נמצא יפיופו של בלוג ההפקה.
ולכן, הבה נקבע בזה הרגע פגישה עם צ'רנוביצ'ית לוהטת
 בוא נראה תוך כמה זמן הלסט סין ב-13:43 וויל סי מי, אוף זה מעצבן, כמה זמן צריך לחכות
נמשיך אם כך 
החודש מתחילה כתיבת גרסה רביעית מתוך חמש של טקסט היומן. הרשימה הקצרה של התיקונים הצפויים ארוכה ואף אני מחכה לדעת מה יקרה. יחד עם זאת מסלול מסע צוותה הנועז של שי-פרעה נשאר כשהיה - הם יתחילו אי שם למעלה וירדו למטה.
ברי לי שבסיום משימתם (קרוב ובתוך האדמה, כמו כולנו) כל קוראי לוג המבצע בכדור הארץ יתאהבו בשי-פרעה לא פחות מכל גבורי העל, שמאז שהיפיפיה הנערצת והחכמה לקחה לידיה את מושכות "סוכנות הביטוח לגבורי על" שבו מ/לגמילה במכון "סכנה", וצופים-אף ברגע זה- מערפילית שק הפחם במבט מאוהב וחיוך דבילי במתרחש. 
הפינג-פונג עם עוד קוראת נאמנה חדשה אותה אני עמל לגייס לחבורה, מביא אותי להרהורים כבירים על העצמיות היחודית של הדבר. נוהל הרהורים כבירים יכול לפגום ביכולת העמידה בלוח הזמנים המדוקדק אבל יכול שלא.
הגרסה הרביעית, שמעצם הנסיבות המשתנות תתקשר יותר עם/ל איורים ותמונות, תשמור על השלד;  תמליל,  שלושה קישורים (ויקיפדיה, מוסיקה, וידאו ארט), תמונה ואיורים 
והרי דוגמא לסקיצה ראשונה של תRד לפי שמאל; בלוג מקביל יומני שי-פרעה; גוף שלישי נסתר

הבוקיבנאית הלוהטת, לסט סין 16:14 דחתה אותי לאחר חזרתה מסבוב באטליה עם הדוגמן אשכנזי, ההוא שמאז שהבטתי על תמונתו בתערוכה, אילץ אותי לבטל כל תחרות על לבבה. 
ומנושא לנושא באותו הנושא, התקרבותו לכדור הארץ של 1998QE2 מרמזת שמועד ההגעה לכדור הארץ של הצוות הנועז קרב והולך

ניסוי הכלים בחברת ההזנק מוכיח שוב כמה שברירה כתיבה. כל סוגי כתיבה. היישום הוובי תופס את הראש, כפי שמייסדי ההזנק  מבקשים שיקרה ללקוחותיהם המרוצים. קשה להפיק מילים נוספות מעבר לאלו הקשורים באמרות ציווי; משפטי בדיון, תיעוד,תגובת פייסוש נחסמים כקולטן יעיל; מסוגל להגיב  לגירוי מסוים ולהזניח לחלוטין  אחר.
אך כול מפיק יודע שבעיות רק משנות שם וכותרת באקסל ולכן - להלן: תקציר מצב ההתקדמות בענפים אחרים של ההפקה:
דיזנגוף סנטר לא עונה, האם הגיע הזמן לנטוש חוויות ילדות ולעבור למקום המתבקש-תחנה מרכזית בתל אביב. ההזדהות שלי עם מעוז הבורגנות קשה לניתוק. החלטה סופית עד אמצע יוני.
משחוק-
משחק הקוראים: 5% ניצול . התחלה המבטיחה עם הקוראה חוה ממתינה להמשך ראוי עם עוד שני קוראים לפחות. ישנם מספר מועמדים ומועמדות.  המטרה- תוך שבועיים פוסט ראשון בנושא בבלוג הבית בקפה דה - מרקר
משחק עיברות  "עננים ורוח": השהייה. יחודש לאחר גמר כתיבת סדרת הגופים (8-12 שבועות)
ארכיון וידאו-ארט אישי: 90% עלה ליו טיוב. "גיחתו של אזרח" נעלמה
וכעת לחלק המוסיקאלי. בהשראת טיול השורשים והשבת רכוש יהודי    ------->

              מקהלת צדיקוף בניצוח לסלו רוט שניצח על הקונצרט  בבית כנסת עם האקוסטיקה הנפלאה בטמישווארה

                                            מוסלים מגומב בגרסה נפלאה ל"זריחה שקיעה"

ברוח הטיול והספר- "החצי השני של הלילה"-שפרה קורנפלד ו"אם החיטה" של מיקי בן כנען. באקראי, נבחרו שני הספרים למסע השורשים והיוו ליווי הולם. הבריחה לפנטסיה של הרומנסה מחד ומאידך-אובדן, כפנטסיה בעלת משמעות ניתנת לעיכול 

(Tevye)
Is this the little girl I carried?
Is this the little boy at play?

(Golde)
I don't remember growing older
When did they?

(Tevye)
When did she get to be a beauty?
When did he grow to be so tall?

(Golde)
Wasn't it yesterday
When they were small?

(Men)
Sunrise, sunset
Sunrise, sunset
Swiftly flow the days
Seedlings turn overnight to sunflowers
Blossoming even as we gaze

(Women)
Sunrise, sunset
Sunrise, sunset
Swiftly fly the years
One season following another
Laden with happiness and tears

(Tevye)
What words of wisdom can I give them?
How can I help to ease their way?

(Golde)
Now they must learn from one another
Day by day

(Perchik)
They look so natural together

(Hodel)
Just like two newlyweds should be

(Perchik & Hodel)
Is there a canopy in store for me?

שמאל; בלוג מקביל יומני שי-פרעה; גוף שלישי נסתר

אם הוא היה אנושי הוא היה מהאטיים והמדויקים. מבין הצוות הנועז: הרקדנית, גושיער, תRד הוא, עד השלת רקמת גופו והשמשתה כמצנח, הפחות דרמטי בחיצוניותו. צורתו תואמת לאופיו הסביל ולשימושו כנתב, נשא  ומחסנית לשבב  מידע שאמורה להינעץ בתוך החטוף בדיזנגוף סנטר בסוף המשימה. לו רק בגלל הלימות תכונתיו לצורתו,אפשר להגיד עליו שהוא יפה, גם אלו שממש ממש שונאים סרגלים. אבל הוא לא סרגל רגיל. קודם כל הוא קטן מהסרגלים האנושים המקובלים, רק חמשה סנטימטרים אורכו, גובהו כשני מילימטרים ורוחבו כשני סנטימטרים.  לתRד יש ידית  ותעלה (חלק המוגבה מעט וחלק הנשאר צמוד למשטח חלק דמיוני ) שבסרגלים האנושיים הקצת יותר משוכללים נועדו להקל בהרמה ממישור הדף  ולמנוע מנוזל הדיו לסוגיו להמרח על הנייר. בגלל אותו חלק מוגבה תRד יכול להחשב כפרמידה תלת מימדית מזוית ראיה מסוימת, אך הוא מעוינון-פאון תלת מימדי בן שש פאות. מכל זוג פאות נשלחת זרוע,סך הכל שלוש זרועות, התופסות כדור המשמש בתחילת הפעולה בקניון כמשקולת  לגוף הסרגל ולרקמה המושלת, ובסיום הקרב-אמצעי תקשורת דו כיווני.  
תRד הוא גבור כמו דני שלא בוכה אף פעם ומדויק כקימורי  קו הפופאי שבפנים. משם למעלה לרוזבאד. ורוד שחור לבן סוד. תRד  ישר כסרגל. מה זה ישר כסרגל? נתחיל מסרגל שלעיתים למרות תדמיתו הישרה הוא עצמו  ממש לא כזה. סרגל המדברר את  שפתו של כדור תלת מימדי הוא דוגמה לסרגל שעל פי הגיון פשוט- עקום ומבלבל. תRד לא מבולבל. יש לו ארבעה מצבים: 1- מצב הטיסה לכדור הארץ. זרועותיו והמשקולת צמודים לגוף 2- מצב השלת רקמת גופו והשמשתה  כמצנח  העוטף  שלוש זרועות שאוחזות משקולת   3-  התנתקות מהרקמה, נשאר רק הגוף, שלוש זרועות ומשקולת . 4- משדר בתוך משקולת (זהירות ספויילר ענק----------------------->המשקולת, לאחר השלת כל הגוף תנעץ בקודקודו של אחד מהמפלצות המעגליים. זהירות------------------------------> ספויילר לא פחות ענק --------------------------------------------------------------------------------------------->במקום בראשו של החטוף). 
מה? זה לא ספוילר?
מה גורם לתRד לסטות ממסלולו המתוכנן. התשובה טמונה בין השאר בצבעו החום עם דגש לכיוון הצהוב-כתום ופחות הכחול המלאנכולי שאפשר היה לצפות ממי שבעצם כל חייו הם כלי  מלחמה. ואכן העובדה, שכלי שרת מעז ככוכב אשר לפתע למען השם, ראויה לתהייה ותענה בהמשך. לעת עתה, מנותק מכל הקשר עלילתי, מורכב תRד כמעגל מודפס המורכב ממעגל חשמלי בצורת משולש. אבן היסוד של הרקדנית הוא מעגל חשמלי בצורת כוכב

המרה של כוכב למשולש ולהפך יכולים לעשות רק המפלצות המעגליות. יכולת זאת שלהם היא ההסבר ליכולת ההשתלטות שלהם על שניים מהצוות הנועז. אפשר לנסח את הספור אחרת: משיכתו של תRד לרקדנית  מומשה רק כשהתגלתה יכולת ההמרה של המפלצת. יכולת זאת נחשפה, מיד לאחר הנחיתה על הגג, כשהרקדנית ביקעה את קודקוד המפלצת והחלה להסתבסב בתוך עמוד שדרתה. 

פרק ראשון, פופאי מ-1933

פרק מצונזר-פופאי נלחם ביפאנים 1942 לאחר מתקפת פרל הרבור

ימין; בלוג הפקת יומני שי-פרעה; קדחת הזנק

הרהורים כגון אלו עברו בראשי בעת שהבטתי על הקופסה השחורה של היישום הוובי כפי שמלגלגים המבינים שמבינים, דוברי C שוטפת:  

המקור לדמות הלוחם,

האם לחיוכו הרחב של המנצח יש איכות קולית כמחיאת כף היד של הסמוראי

זה הוא הקיר וכאן הראש שלי זה הוא הקיר וכאן הראש שלי זה הוא הקיר וכאן הראש

חפש את היפה והשימושי,

אל תחקרי לֶאוּקוֹנוֹאֶה -

לא, אסור לדעת -

מה קצבו האלים לי ולך,

אל תתפתי לחישובי הבַּבְלִים.

 (תרגום שמעון בוזגלו ראה פה)

הבט  על הקוד כטלנובלה עם מבטא ישראלי,סיפור פשוט למשתמש ולמתכנת, לריקי כהן ולבעלה היפה והאופה

שש שעות מאוחר יותר, כשבזמן האימון עם לינוקסרון, באותו סדר צצו המחשבות, הבנתי שנדבקתי בקדחת ההזנק.  לינוקסרון קלט את גלי הצמרמורות הזועקים מגופי, כיוונים סותרים המקשים על היציבה ושלח אותי להתאמן, לא לפני שהוא מזהיר את המיודעים, המשויכים- רובם בכפיה כמנוע חיפוש של בינג- שהכול, אבל הכל יתפרסם בבלוג

המשפט 

"אז מה, אתה בעוד סבוב שהחברה של 8200, בורחים דקה לפני שבעלי ההון מבינים שהמספרים לא כללו שיווק ואנשי מכירות"  

נחת במדויק

כדי לשבור את הקופסה השחורה 

הדוברים היו מהפרופיל הממוצע של כורי קוד שעייפו מלהביט על  הסכומים שהפס הרחב שב ומזרים מעולם ההון לתעשיית המידע. את קנס האבסטרקציה, שמיידוף והאחים ליהמן מחוררי השוקת הבנקאי גזרו על התעשייה, הם ספגו  שהם כבר לא ילדים. וכך, ליד מחסום המשאבים המוגבלים הם העדיפו להניף רגליים ולעשות מתיחות. החלטה נבונה מצידם אך לא ישימה לנו, חפ"שי ההזנק. 

הכוח מורכב מקשישים וגימלאי חילות הקרקע, אוויר ויבשה שגילו רק עתה שתמו ימי המוכר הישיר, ברוכים הבאים לעידן המוכר המאפשר. 

מה שאומר ש-

כסוליית חשיש צפה במים למלח טראנסאווי, כאוזן של ערבי לגולנצ'יק, כפקק פתוח למש"ק כנפיים בבקבוק,  כשריונר קצת נחמד קצת נבזה מתעורר אחר הצהריים, ליד מרכבה סימן 2.

היישום הוא צדק לעם, מימוש זכות הרכישה, שוויון הזדמנויות לקהילה

אז למה לסבך?

 קח יזמות רכה 24/7 הוסף שיטה מובנית לחיסול ויכוחים חלק בנטייה למצוא סדר בכל דבר העלה בחזקת מה שאין אנו רואים , לא קיים
מה קיבלת?

בקושי רב הגולנצ'יק המתין עד שהנייד יאסוף פסי קליטה מתוך הממ"ד בו מוקם החמ"ל שלו. באנחת רווחה הוא שחרר למדפסת את בדל התקווה החדש. בשאגות הוא כינס את כל עובדי המשרד, תלה עותק מהמנון הפיתוח הזריז, דקלם אותו כמנטרה ורץ למשקיע

ימין; בלוג הפקת יומני שי-פרעה; שיטה

לעומת קלות התזוזה הצידה ואחורה, כל הכרוך  בהעברת המשקל קדימה, שלא לדבר על פסיעה-הרמת רגל,הנפתה והנחתה אי שם בעתיד הנראה לעין- מרגיש מסובך ואף עוין את התנהגות הגוף. הניסיון להתעלם ו"פשוט לזרום" כשל כיאות לעצות פלא שעובדות רק כשהנעל מתאימה. הנעל מתאימה אך הרגל ללא הוראה פעילה לא נעה קדימה. הוראה כמילה מרווחת את התהליך לשלוש הברות חולם (ועוד מלא) קמץ קמץ הו הא הא. התענוג לעבוד עם ותיקים בשיטה נובע מקיצור וסימון הדרך; ההוראה נהיית פקודה, שני דגשים שורוק קמץ. בעת תרגול ידים דביקות עם גיא האיש ותיבת הדואר עלתה השאלה (בהקשר לסגנונות) של מספר סוגי הסגנונות. גיא, ליבראל בעל יד כבדה במיוחד מחזיק בדעה  חיננית בדרכה, שכל אדם ייחודי ולפיכך, לא משנה לכמה קבוצות הוא סטטיסטית ישויך,  מתי שהוא תזדקר האינדיבידואליות שלו, אותו יחוד לא מתחלק שלולא הוא לא היתה סיבה למז"פ, לכל סדרות הבילוש המדעי ולתמימות
על התמימות  בפוסט צד שמאל

ההפקה מתאקסלת

ארועי השבוע כללו מספר ימים בסטארט אפ של הבתימיבתימי. אנרגיית חברת הזנק יאה לי. האופטימיות היא חובה כעליצות לצלם חתונות. תחת אופק התקציב המעורפל, גועש ים העיכוב המתמלא  מנהרי התקלות, נחלי השיבושים וסתם שלוליות  המתבררות כביצות טובעניות. בתנאים אלו, לא נותר אלא לחבוש כובע טמבל, לדרוך על  התראת תשלום  חשבון המים ולמלאות מים במימיה (מים מינרלים רק שמגיעים משקיעים פוטנציאלים) ולצעוד לכיוון הבילד. בקורס הבודקים מזהירים שוב ושוב שהבודק מתבקש לפלס את דרכו בחשכת  הגרסאות שונות, ללא עזרה ממשית משאר אנשי הצוות שטרודים כל כך ברדיפה אחר לוח הזמנים, ואין להם זמן או סבלנות   למישהו שמתוקף תפקידו הוא סוכן כפול של ההנהלה והצוות הטכני כאחד. שעור מעניין בעמידה על שלך, שלי. לא משהו שנאלצתי לעשות הרבה עד כה.
הפגישה עם אבי של צביקה הייתה מאלפת. שתי בעיות הוצפו: האחת- חוסר בהירות לגבי המניע שלי לעשות את הפרויקט. והשנייה, שהיא הבעייתית יותר-חוסר האפשרות להכניס אותי בין הפטיש לסדן. מסתבר שZאת Zכות יתר השמורה לבעלי הון בלבד ולא לתפרנים, גם אם הם בעלי תודעת ריבון מושרשת. "אתה לא רעב מספיק לכלום"

  

והנה מהמקור- אוליבר! סימן הקריאה הוא סוג של טוויסט מסחרי למיוסיקאל. וזה עבד כנראה. הסרט הראשון בחיי, עד אז - פנס קסם היה הדבר הכי תמונה נעה שחזיתי. אוליבר היה הסרט הראשון שהוקרן בקולנוע החדש והמפואר"הדר" ברחובות, גיל שמונה, כיתה ג'.שלובי ידיים לאורך כל הסרט סבתא מרים ואני עוברים קתרזיס

יצאנו רטובים מדמעות ורועדים מעוצמת החוויה. מאותו אחר הצהריים פרצה התמונה המדברת את מסנף המוח. 

יוגה- כוננות קיץ. מה זה אומר? שלא תהיה לי את התמיכה של קרישנה, המחסל ושאר מפלסי הגידים. להסתדר לבד אופציה?

מועדון הספר - הרעיון מתחיל לקרום עור וגידים. דיברתי עם חוה האשה והכובע. נכנסה לאקסל שממנו ישחרר רק המוות

שמאל; בלוג מקביל יומני שי-פרעה; גוף שני נוכחת

רק אל דבר איתי על גוף ראשון שני שלישי, את אומרת לי, איך אני שומע ? את מעלה להנחתה, משחקת את המחבואים לטובת הגוף השלישי שתמיד נוכח, שקיימותו, ססטנביליותו, ססססססססדביליותו חובקת פה בגן הקטן שצומח בלב החדש בתל אביב. קצת דרומה, לכיוון חולון, בדרך לגינה של שפירא היינו עוברים בצד של תופרי הברזנטים. לאט לאט הלכנו בקצב שלך הכרנו כל אחד והמשכנו להכיר כל דבר בדרך שנהגת לפתלה יותר ולהגיע לגינה דרך רחובות פרבריים.  ייפו את מסילת ישרים אגב.  הרחיבו את המדרכות וצופפו את נהגי האזור.   אנחנו לא נהגים. את נהגת. מגוון הכלים שיכלת לרכב עליהם היה רחב, הרבה יותר מעכשיו. כן, ככה זה כשגדלים והאפשרויות מצטמצמות מאינספור אפשרויות בודדות לקבוצות של אפשרויות . בשביל להבין  את ההקשר למשפט האחרון את צריכה לעבור לצד היומן ולטוות עוד קור  זהרורי, שמציאותו על אף זערוריותו מוחשית כשיפוץ מסילת הישרים. 

קיימות-היכולת להמשיך לקיים תהליך. כמו התהליך שלי ושלך. מי התחיל אותו את שואלת? לא, לא זה מה שאת שואלת ? ישר את הולכת לעניינים- נכון , לא הייתה לך האפשרות להשתנות ולחשוב בקבוצות- מאיפה הבאתי אותו, את הדבר הזה?

תכירי את השותף החדש שלך. ביחד-תפקידכם לשרוף את המועדון. מילולית. את והוא, בכל דרך וכלי, בזמן פגישתנו שורפים, משמידים, כותשים כל רעיון, תת רעיון, רעיון על. בסיום הפגישה איתך - שממה. לא גודלת להיות כזאת ולכן תקבלי סיוע: ספיידר ג'רוזלם.
  לאחר שקנט קלארק התפטר מהעיתון והחל לכתוב בלוג, ג'רוזלם הוא הגיבור הבלתי מעורער וחסר כל יכולת הרהור כשמעצבנים אותו. יש עליו גם בוויקי אז תקליקי. אני יודע שעדין לא יצא לכם הרבה זמן בעצם לתקשר כי אתם לא מפסיקים לחרוך מסנפים במוח, אבל נראה לי שהוא יישאר יותר מקודמיו ויהיה לכם יותר זמן כשתגיעו לחלקי גוף שמקבלים פחות חמצן ביחס לשטח. תודי, הוא משעשע, נכון? ממש לא הבחירה הראשונה שיהווה לך פרטנר, ניסיתי לאייר, לצלם והסתבכתי כל כך ולא בא לי בכלל לבזבז את הזמן שיש לנו ביחד. הוא בחור טוב, ואם אי פעם תסתבכי בצרות, הוא לא יותר לאף אחד. גם השתיים שאיתו, ילנה וצ'אנון לא פרייריות, נכון שהן לא איתו מבחירה חופשית אבל בלאו הכי אין מה להכניס לשיחתנו הקצרה מושג חסר כל משמעות

אפרופו שיחה-השיר למטה היה אמור להיכנס ל"גוש קטיף אני נשבע" אבל אלי נעלם לי ולא מסוגל לחפש אותו-

מתוך "מה טי - ספר השינויים" ברטולד ברכט. תרגום : יצחק לאור

  פתאום ההבדל בין השיחה אתך והכתיבה אליך הופך לעיקרי. זמן לסיים ? תעשה מה שאתה רוצה, נכון אבל לא על מה שאני רוצה, אני רוצה לכתוב. את מה שאני רוצה ואותך אני טווה או מסתפק בכלום. שתי הברירות ארורות באותה מידה אבל באפשרות הראשונה  צפונה התכנות קומית.
 אז נצחק אמר הדג לדייג. תראי יש לי עו"ד כריש, עתונאי גונזו ושתי עוזרותיו הקוסיות . וידאתי עם לוס וצ'ארו, שטוענות שהן מנהלות איתך גם סוג של קשר- שאת גדולה ענקית ואפשר להגיד, לכתוב להראות לך ולכל החברים שלך שמה הכל . כל מה שאומר ואכתוב לא יגרד את ה 8000 פעם פאק שבמאמר שג'רוזלם כתב על ניקסון. אז פאק איט אול את אומרת, גט דם אול --> מייק מי לאף 

שמאל ; בלוג מקביל "יומני שי-פרעה"; גוף ראשון מדבר אני

החיבור עם ארז המתחלף היה מיידי. קורה. יש פעמים בחיים שאם אני -והיום זה יום האני-שונה מאתמול שלא קיבל שום תואר לעומת זאת  היה מלא מעשים ופחות מסכים-מוריד משתני כליון לסוגם, נשאר אותו פעפוע בפנים המוצא בקשר עם אותו אחד או אחת מתווה לזרימה אינסופית. פלפולי המוח, כן נכון לא נכון באים וחולפים אבל הדובי הזה שעכשיו אני מחבק אותו ואחר כך אני מבשל איתו ורוכב כשהוא מלפני על האופניים מגרגר לחתול. נוכחות אשליתית מוחלטת סמיכה בתמונה , פַּאק פַּאק מהוסה בצליל

מלח בינל הציג אותו לפני והייתי מרחיב עליו יותר לולא כבלי ההתחייבות הפעם לדבר ישירות על עצמי ורק בפעם הבאה, גוף שני נוכח, אדבר על עצמי בגרסת האחר. כיון שמִשְׁכָּנִי בתוך קבוצת ברי המזל שחופשיים כל זמנם לעסוק בכל נושא שחשקה נפשם (כן יש קבוצה כזאת, שוב- לא אוכל לעסוק בה או בקבוצת הקבוצות  בגלל אותה שבועה שאגיע לרבים בתוך כל גוף רבים) נוצרת צרימה, בת קול חריקתית שבימים מסוימים כמו למשל אתמול, אפשר היה לעקוב אחריה כיצד, כמחט מתנקזת לשריטה בתקליט, נעה הפרימה בתוך רקמה שרה את שיר הרוכסן לסליל הכפול שעוטף כל איבר בגוף, תאי שריר גלילי אחד מכווץ והשני נמתח. 
ועתה- הרחיב בעניין המידיות והקשרה לצרימה.  איך שלא אביט על הנושא, עיסוקי העכשווי הוא מילים, גם בצורת    תמונה, קליפ יו טיובי או קובץ קול. בחרתי לשבת ולהביט בהבהוב הסמן שמזכיר את התו הבא שמחכה להקלדה. הסמן מהבהב בקצב קבוע, מתלבש על הסימן האחרון במלואו (כמו עכשיו עם "ו" ו-"I") בצידה של הכוכבית * משיק לגבולות ה-ע. שריד לממשק משתמש טקסטואלי. נצנוץ הקו-המסמן אריזתו של התו האחרון לגלולת הזיכרון האלקטרוני, שחרור הזיכרון שהוקצה לה והחזרת השליטה אלי,מערכת תוכן שזיק קוי מקפיאה בימים טובים ומרעיבה בימים הרעים. למה? 
אולי בגלל שפתיל מחשבה אחד נועל את האחר או שעוד תהליכון חשיבה אומלל לא מקבל משאב תשומת לב. כך או כך, חריקה נשמעת בקול שגבר והולך לא משנה כל כמה אנסה לחסמו וככל שהניסיונות כשלים כך זועקת השורה האנכית הי הו הי הו הי הו סירנה מחרישה התובעת פתרון עכשיו במיידי. קפיש. 
ואז, הגיע מלח עם ארז המתחלף שהגיע לשכונה כדי לחפש בד חזק לשמיכת חלומות עבה,לילדה שעם פחות ממשקל ארבעים ק"ג שמכסה אותה, לא נותן לשום חלום לברוח, לא מסוגלת להירדם. כן, יש דבר כזה בעולם ויש בלוג בנושא. הוא, גוף שלישי, הראה לי, אז פלא שהתאהבתי בך גוף שני יחיד. 

rashaad newsome 

גלריה חזי כהן משלשום 25 אפריל 2013

ימין; בלוג הפקת "יומני שי פרעה"; כתיבה במקביל

שוב הימין נושא את דגל הסדר
דיווח מעודכן על מצב ההפקה, לנוחות קריאת אלמוני שאת מעט הרצון הטוב שנשאר לו  לאחר יום עבודה ארוך, השקיע בהקלקת הפוסט המקביל ולכן-----> 

 תנועה : חזרה 1-5, שישית שמאל= למצוא את הפוסטים, לעשות סדר , לנסות כתוב גרסה שניה לתנועות אחד ושניים או רק להמשיך
מנח השבוע: לדחות בשבוע

התירס לפני טיפוס הסליל

סינרומן  סגנון כבשן: לדחות בשבוע

רשימה לאדוארדו: לדחות ולהרחיב

<------------ "אני לא בטוחה שהוא מבין בגיל הזה כמה הוא חושף את עצמו " [אם גאה, חדר הלבשה יוגה , ציטוט]

חודש ג שבוע שני יום 3 ; בלוג הפקת יומני שי-פרעה; אלינטעמריאן

צהריים, מטס באוויר. אני מחסל את הספר שתקוע לי בגרון. תחושה אוראלית השונה רק בסגנון מהאנאליות של החרבון באמצע שולחן המסעדה כשאורה שומעת לראשונה שבנה עופר היה מעורב בהפקרת עצור פלשתיני במשך יומיים בתוך חדר קירור. הקשה לי ביותר בספר הוא לאו דווקא מה שעופר עושה או תגובת אילן, עופר ואדם לתגובתה הצדקנית של אורה אלא ההתעלמות מהעובדה שילד שהוכנס למסגרת ללא רצונו (וללא צורך במקרה שלהם כיוון שאורה מבחינתה, להבדיל מהתקופה שבה אדם, בנה הבכור היה זאטוט, יכלה להרשות לעצמה ואפילו רצתה לשהות עם עופר ללא הפסקה) יהיה משרת מסגרת הנאמן ביותר.
אבל זה הסיפור שלי משתרבב לסיפור הספר
אבל בשביל מה קוראים? רק בשביל להשתרבב
משימות היום-להמשיך תוויות-לאגן רשימות-לכתוב תבלוג כמובן, לערוך את משימות השבוע הבא, יורד גשם איזה כייף וגיא בכור טופח על שכמי כישראלי ביום העצמאות. לפחות היום הוא, תחת המטס הוא מחריש את הפצת הפחדים הגלותיים שמהם הוא מתפרנס. 

השתלשלויות עניינים, רובם חסרי חשיבות ומיעוטם, למרות חשיבותם, לא יזכו לאזכור הסטורי ביומן מהסיבה הידועה: גם אם לא היה (והיה ברוב המקרים) הוא לא היה מספיק נוח כדי שאשב ואעשה את מה שאני עושה עכשיו; מחפש דרך לשחק פינג פונג עם כוח היוצר. איך עושים את זה? האם מדובר בנסיון התעמקות ב׳מושג המבנה׳ או שזאת עוד דרך לארוז את אי יכולת מוחי ואצבעותי לשרבט משפט קוהרנטי. ברור שהאפשרות השניה היא המצויה יותר, אבל גמרנו (גמרנו זה שלושתינו, אני הכוח היוצר והקורא, שלושתינו זה חומסקי אני והקוראת שלושתינו)
טוב יאללה הבנו. זהו פוסט אחרון בצורה הזאת. למה ? כי מלח בינל ציווה. he who controls the spice control the world, חולית אלמנטרית לכל ילד שהתבגר ומבוגר שמנסה למצוא מפלט באמיתות נצחיות/ עובדות כואבות במפגשי סופ״ש עם הנפש התשושה ותאומותיה מסביבו. מלח רוצה טבלת השתלשות וסיפור קצר מקסימום. בעיות, צרות, הגיגים בעמודות המתאימות. יש פליי אוף, חצאי גמרים, גמרים בכל הליגות בכל העולם, יש ילדים אשה שכנים גינה מוסיקה סמים זיונים, יש סטארטאפ, בילד בכורה פרנסה ולא פחות חשוב יש גיטרה
לכתיבה באיפאד יש משהו המזכיר מכונת כתיבה לא רק בגלל התקתוק הקלוש, מוסיקת רקע נפלאה ורומנטית כשהיא דוהרת וחשודה כשהיא נעצרת, אלא בגלל אי חלוניותו המובהקת. אי אפשר להקטין את המסך ובמקביל לעקוב אחר פיתולי רעיון. כלליו של התפוח ברורים. רוצה ללכת, תעבור. אנחנו נשמור לך אבל אתה בעולם אחר, באיזה עולם אתה רוצה להיות הגלולה האדומה או הכחולה
אז אני בגלולת הרלשיינשיפ עם תמתמ והארוסים הנצחיים, משימתי עוד פסקה שניים, שתי תמונות שתמתמ תצלם. חיבור לחשמל כי נגמרת הבטריה ועוד פוסט נשלח לעולם מדווח מה איתי מה איתי

מספר ימים מאוחר יותר אפשר לסכם - עוד תת משימת ביניים שלא צלחה

כדי לא להתייאש התחלתי לצפות 

וכמו שאלי הבת של נטע ומריאן אומרת אני מצפה ש (לא ירד גשם ואני אוכל את כל העוגה למשל ונתנה לי מטרייה זעירה)

שיהיה לי מספיק סבלנות לקבל השראה גם מיומנים עכשוויים --->ערוץ  יומן יוטיובי על יומן

חודש 3 שבוע 2 יום ב; בלוג הפקת "יומני שי-פרעה"; גורו הבריאות, צ'אנדנה, סאטיארטי

יצירת התוויות ברשומות הבלוגר, משימה דקדקנית המחייבת  בניית קטגוריות שילחה אותי חזרה לטקסט מתחילת ההפקה. סך הכול יש לי מושג למה התכוונתי ומה כתבתי שכשלעצמו מדובר בהישג לא רע. יום הזיכרון ורק אני מרוב אהבה שותק. לא תודה. מרוב כאב צועק גם הגזמה פראית  שיודע כל כותב. שרבוטים מאלם יותר בכיוון, אולי ציוצים מעורף מפא"יניק, יבבות ווגוניות מקרב החיים
וה מקרטטן מושיקותייך... מיקרוביותך לי היא! כגבגשושונריים עלי דבורה מבורחשת. ... גרופ עותר אני בפניך. ... פונטיניגי הופכדורמים. ... ובקפינטנציות תדלגרני עם חובקי אזרדיים פריכים / ולא אקרעך במנעצונים עם הצהורובום שלמראשותי, תראה אם לא!" פרוסטטניק ווגון יילטץ בשירה ווגונית ,  

• "Oh Mkrtadtn Mosicoteich ... Mikrobiotc me is! Cgbgsoshonriim Ali Bee Group petitioner Mborhst .... I .... Fontinigi Hufcdormim you .... and Bkfintnziot encompassing Azrdiim Tdlgrni with crunchy / or Akrac Bmnatzonim with Htzhorovum at my head, 

התרגום החדש בעריכת עמנואל לוטן כבר מתערסל באוזן העברית ביתר קלות: "הו  מה קרטו מושיגותיך...מיקטוריותך לי היא\כגבשוש נוריים עלי דבורהמבורחשת." גרופי נא, עותר אני לפניך..את פונטניני הטרוליגדמים...ובקפיטנציות תדרגליני עם חובקי אזרדים פריכים/ ולא אבתרך במנעצונים עם הצהורובום שלמראשתי, שכה אני אחיה"

העל במותיך חלל שמתנשף לי פה כרקע הכרחי לערב יום הזיכרון וסדרת הקליפים מתוך האוסף המוזיקלי של חלל זה או אחר שמרעננת את רשימת השירים העבריים בלבד ששודרו עד לפני מספר שנים, באוסף אקלקטי המפלח החוצה את הרועש מדי . אפשר לראות את הורי המונצח שומעים שיר אחר שיר עם התחקירנית של הפרויקט, מאפשרים לשירים היותר מלודים לגשר בין טעמם הם עצמם ושל בנם, לגיבוש המבחר שבמובחר שישודר במהלך היום. סגרתי שהגיע רשימת אורי גרוסמן. לא היום. מחר אני גומר את הספר ויהי מה. זה או אני או הוא

הקטגוריות, שם אחר לסלילים מפלסות את דרכם גם לתתי סליל הלהלוזיאנים, קבוצת חברי בפייסי מחבבי חבורת ארז. בעזרת גורו הבריאות והחלוץ מבלוך אני משבץ: חלוקה לפי זמן-מקום ונושא מתבקשת.
מ-20 חברי בפייסוש שהגיבו על פנייתי לחבב את דפי (זאת אומרת שראו והיה להם מספיק אכפת לגבור על מגבלות טכניות ונפשיות כדי להשיב פונג לפינג )

בתוויות של בלוגר, דבר ראשון יש הפרדה בין החברים שיומי עובר דרכם במהלך ההפקה ויוצרים/יצירות. הראשון-בעברית והשני-באנגלית. שהרי, גם אני מארגן פלייליסט

ארגון רשימות כארגון המשפט יכול להיות אקראי, אבל איפה הכיף בכאב שפילוח סכין הברירה מחולל לשתי הברירות, וזה תמיד מגיע לשתי ברירות המושכות בחבל, כל אחת לכיוונה. הו דה הורור דה הורור. כמתיחה של  מפרק החישור והגומר המקורב ---זה שריר-זה כוח-זאת שפה .

נושא הכוח והכוחניות חוזר ומסתנן לפוסט, כך יוצא, אני צ'נלר ארוז של החיים, עוד חצי שעה משימתי להתייצב מול המחסל, לצאת ממנו בשל להפוך פרנסה לעבודת קודש ורק אז, שעתיים מאוחר, עשיר ועייף יותר, להזדווג עם השטיח כשבפס קול  זיקוקי הקולקטיב ובטווח נגיעה שירים 72-94 וכל שבעת שערי שירה 

בעודי ( אזהרה: שני קישורים השרוכים לאובססיה התורנית שלי) נועל את הMBT  , עיני מרפרפות על הפיייסבוק ונשימתי נעתקת. צ'אנדנה מיפן (מראשונות וצעירות הסאניאסיות היפניות של אושו,מאהבת שהתשתי אותה במשחק מלך האורז [כך נקרא חובב מלוכסנות בפיהן], משחק חדש שבאותה תקופה רק גיליתי)מעבירה פיסת מידע ממשטרת בולדר הנוגעת למכר משותף-סאטיארטי.
סאטיארטי אחראי ישירות למשפט הקודם ונזכרתי בו אגב כתיבתו-הכיף שבכאב וגו'; באחד משעורי קורס הריבלנסינג הוא הגיע להדגים ואני נבחרתי או התנדבתי, כבר לא זוכר, לשמש הגוף שעליו הוא מדגים. כשקמתי ממיטת העיסוי היה על המזרן פסי זיעה ששרטטו את תגובת גופי לסכין באצבעותיו שניערה שרירים הקרובים לעור וחרטה דמעה על השרירים בעומק העצם. זאת הייתה חוויה מסוגת רכבות הרים וכל זה קורה תוך שהוא מסביר לשלושים איש מסביבי איך הוא בוצע את הגוף. עד אז, כתוצאה מהפרעת גוף הגורמת ללחץ דם נמוך וטמפ' נמוכה מהרגיל,  מספר הפעמים שהזעתי היו ספור, מסעות  בגולני שמסתבכים לתוך היום חם, עבודת סבלות  בקיץ ניו יורקי לח ומהביל, זיונים בקרנבל. מאותו יום התחלתי להזיע יותר ולהפעיל את מנגנוני ניקוי תאי העור והאוורור. סאטיארטי, שלא הפסיק להסביר לרגע מה הוא עושה ואיך פעולתו משפיעה עלי, רק חייך שירדתי בברכיים כושלות מהמזרן.
הארוס הנצחי שגם הוא קיבל מסאטיארטי טיפול רולפינג מלא ( הריבלנסינג כשיטה היא הגרסה הידידותית של הרולפינג שלעיתים נערך במיטה נמוכה ובעזרת שמוש במרפקים כמו תרגילים מסוימים בשיאצו) מספר  שלאחר סיום הטיפול היחיד שהוא קיבל ממנו, הוא זחל לדרשה שבה אושו מדבר כשעה וחצי רק על הטיפול שהוא מקבל מסאטיארטי (אושו סבל בסוף חייו הקצרים מבעיות גב וסאטיארטי הופקד על עיסוי גופו) וששום בן אדם שפוי לא צריך לעבור חוויה שכזאת..
בהודעה, שהעבירה צ'אנדנה נמסר שלאחר שאבדו עקבותיו לפני מספר ימים הוא נמצא חי, שלם ועדין מתפקד למרות מחלת האלצהיימר
איפה היינו?

http://www.haaretz.co.il/kolhacampus/podcast/1.1993875
http://www.haaretz.co.il/kolhacampus/1.1982632