חודש 2 שבוע 2 יום 2; יומן הפקה;יפתחיעלדניאלמעיינשוגי, אילנה,יצחק מהפייסוש

"...מה זה העיכאס הזה שאתה כותב שיוצאת לנו הנשימה עד שבכלל מגיעים לדף הזה. מספיק הרעלת את האווירה עם ענני העירוניות התל אביבית. צא   בחוץ! טייל בארז ישראל ובמקום לספר לנו על ייסוריך דווח חדשות מגזרת ההפקה ולא מחזורי מלחמות פנימיות" עם רוח שכזאת איזנתי את עצמי למצב של קרוב למקלדת, תגובות לביוד1 לחמם את האצבעות והסתערות: מה יש להגיד, מה יש לספר, מה יש לעדכן איפה אני-צריף בחוות יפתחיעלדניאלמעיינשוגי   בתלמי אטינגר שבנגב הצפוני, משקיף על מטע הזיתים ועל ערמות שחת, בעל מדושן עונג שנקצר רק אתמול, תערובת ריחנית של דגנים עם גרגריהם ופירותיהם. מה עשיתי- רכבתי על סנדי הבלונדה שלא הפסיקה לרצות לאכול, תוחבת ראשה לכל ירוק מזדמן. אח"כ עליתי על  קוסאי (במלעיל  ) סוסה החתיך של אילנה שממנו משקיפים על גבעות הנגב הצפוני בחזה פתוח. הצטלמתי רק עם סנדי כי היא בלונדה ולא רציתי שהיא תיעלב אבל קלטתי שלקוסאי יש נשמה של סלבריטאי אמיתי, חובב מצלמות. כשהייתי איתו הוא עשה מהלך יחצ"ני, לחלוטין מנוגד לאופיו, הצניע עצמו, סומך על חושיו שהוא יזכה בתואר  מוביל דבוקת חבורת ארז. בדרכו לצמרת עקף קוסאי את  את ניקו בעל היחוס, וצ'יף העיוור (מצויין לדהרה בסולם הרייטנג פחות למיתוג) סער ידידי הסוס-הרוזבאד של הפוסט מסתבר שללייק יש קישור היסטורי לענף הסוסים כצורת החזקת המושכות הנכונה שאותה ניסו ללמדני בהצלחה חלקית בינתיים. הוראות הפעל הגם לזה בקרוב    ואני עושה לייק לחברי מהפייסבוק יצחק על תרגום השיר ייפוי כוח של עזרא פאונד כי אלו המילים שנזקקתי . לא מוצא את הקישור למקור. הקריאה ב"אשה בורחת מבשורה" טעונה בכל זווית אפשרית. עלי לזקק משם את אברם והחלמתו החלקית במהלך הטיול, את  התנועה בתוך הנוף כמסע, תזוזה טרופה לא רצונית ולנפות את השאר: את החרדה, המועקה והקנוניות הזעירות במשפחה. ולבער כל שמץ מיופי שפה שלו עליה גדלתי ואסור לי לחזור לשם. ולשנן את תנועה 2: קפיצה מהZepeliN\ירח לבטן כדור הארץ. כתף ימין  ורגל ימין פנימית למרכז המעגל (פ"מ). רגל ימין-הפנימית למרכז המעגל-נשלחת אחורה. בתנוחה הזאת מתרחש סבוב כיוון ההליכה. מרכז הכובד עובר מרגל שמאל –החיצונית למרכז המעגל (ח"מ)  -לרגל ימין, הרגל הפנימית שנשלחה לאחור. גלילי אצבעות רגל ימין משתחררים ומסתובבים על ציר העקב לכיוון האגן. מרכז הכובד חוזר  מרגל ימין לשמאל  ומאפשר לגלילי אצבעות רגל ימין להסתובב על עקב ימין לכיוון התנועה החדש. משקל הכובד עובר במלואו לרגל ימין מאפשר לרגל שמאל לנוע צעד אחד קדימה ולידיים, כתף ימין פונה לפנים המעגל, לתפוס את הירח. רגל ימין, כעת משוחררת, נשלחת אחורה, חוצה מפנים המעגל את רגל שמאל ומתייצבת על שפת המעגל. מרכז כובד עובר מימין לשמאל, האגן, הפנים והכתפיים מול מרכז העגול, מאפשר לגלילי אצבעות רגל ימין לסוב על העקב. משקל עובר לשמאל, מאפשר לימין לתקן עצמה קלות ולכף הרגל לסוב על שפת המעגל לכיוון התנועה. המשקל עובר במלואו לימין, מאפשר לרגל ימין לבעוט, להמשיך לצעוד או לנוע לתנועה נוספת.

חודש 2 שבוע שני יום א; יומן הפקה "יומני שי-פרעה";

בבוקר הרימה ביוד1 הרמה על הקיר-מעניין איך זה מרגיש לקרוא "אהובי" או “אהובתי”, ושלפחות לרגע אמירת המילה, זו תהיה אמת לאמיתה-
מצאתי עצמי ברחובות מהרהר על קריאה לחלל
ואז החלה ההתקפלות, השמטות לתוך הגוף. קריסה מבוהלת לחיפוש אחר הדבר שאיננו ולא יהיה אלא בדמיון כשלפתע הדמיון לא מספיק ונותרת תחושת מחנק כי לא נשאר חמצן לאשליה.
הביטוי הראשון למצב הוא חוסר יכולת הביטוי. נמנמת בשפתיים וסירוב של האצבעות לכתוב במקלדת.
היתקעות על אות
ההפרדה בין החיים לכתיבה 

נשאר רק גרירת הרגלים לבית ספר ושם להסתובב במעגל, עוגה עוגה במעגל נחוגה- אבל הידיים מורמות. כשהן קולט את ידיי השמוטות הוא מיד מעיר. הן הוא כעיט שנגזר עליו ללוות ולתמוך בקשיי בחיפושי אחר הנקטר האלוהי. לו רק כדי שהוא עצמו ישתחרר מקללת כליאתו בגוף ציפור, הוא אוחז בדש שרוולי ומנענע את הגוף הרופס, מזכיר לגוף שאם אי אפשר להרים מבט צריך להרים את הידיים ובית החזה.
ולשנן את תנועה 1: חילופים ראשוניים. כתף שמאל ורגל שמאל פנימית למרכז המעגל (פ"מ). רגל שמאל-הפנימית למרכז המעגל-נשלחת אחורה. בתנוחה הזאת מתרחש סבוב כיוון ההליכה. מרכז הכובד עובר מרגל ימין –החיצונית למרכז המעגל (ח"מ)  -לרגל שמאל, הרגל הפנימית שנשלחה לאחור. גלילי אצבעות רגל ימין משתחררים ומסתובבים על ציר העקב לכיוון האגן. מרכז הכובד חוזר  מרגל שמאל לימין  ומאפשר לגלילי אצבעות רגל שמאל להסתובב על עקב שמאל לכיוון התנועה החדש. משקל הכובד עובר במלואו לרגל שמאל מאפשר לרגל ימין להתרומם לבעיטה או להמשך צעידה
ולשנן את תנועה 2:
ולשנן את תנועה 3
ולשנן את תנועה 4
ולשנן את תנועה 5
פחות קר
ולעשות לינקים? אין מצב יש גבול
או לא

Gummo - Intro with first song, czołówka z piosenką

הגעתי לגרוסמן-אשה  בורחת מבשורה

חודש 2 שבוע ג יום ראשון; יומן הפקת "יומני שי-פרעה-הנחיתה בכוכב ארץ"; אחותי הגדולה, הבתימיבתימי, יוד הזכר

  "צניעות-זה מה שאתה צריך ללמוד" אומר לי הרוצח הג"ינג'י בעודו מחלץ אותי בגלגל הפוך מפונצ'ר מתנוחת הקשת אליה נקלעתי בהדרגתיות מספיק כדי לשכוח איך הגעתי ואיך אני יוצא ממנה, לעמידה. פשששששששששששש הללויה. "הידיים שלך עדין חלשות אך הן יתחזקו". הידים? דווקא להן נטפלת, יש לנו את הרגלים והחיבור לקרקע לפני שיתלוננו מסביבי שאני מחבק חזק מדי. ואולי הוא רומז, שמשימתי, לשרוד את השיעור כך שאוכל, במקלדת הראשונה שתזדמן לי,להקליד את פס הטקסט במוח

אל תכנס לזה אני כותב לעצמי

יש לדווח על: גרוסמן המאניאק כמובן, שאחותי הגדולה הביעה עניין, ההכנות לביקורו של מלח בינל, אגרות פנייה לפייס, שיפורים בבלוגר, תנועה רביעית, הערות של תמתמ על הטקסט של פרק א, הירח שמסרב לעלות מעל דיזינגוף סנטר (אז אולי בכלל נצלם אסטרואיד שעובר בשמיים)

עוד אדוש גם בחלל הזה עוד אך ברשימה יש עוד:

העבודה במיזם החדש של בתימיבתימי, תנועה 4, הסאטצאנג של הרון פארוקי במוזיאון תל אביב,

פגישת עבודה ראשונה עם יוד הזכר, ופירוט מדוקדק לאן הלכה נשיפת נשימת ההפנמה של ההמצאה הישראלית=> אחרי החגים.

כצפוי, שהרי בגלל זה חמקתי מ"תהיי לי לסכין" למשל אני לא יכול להתנתק מהאשה והבשורה. בחצי הספר, עדין לא ברור מי הכלב בחמישייה הסודית אבל מערכת יחסי אילן/אברם מתפתחת לכיוון קינקי משהו כשל גרוסמן/אלדר, יצחק מהפייסבוק/אלהרר

המילים שלו מגלגלות אותי בין החדרים בצור הדסה, בחוצה ישראל, בגוף צעיר מתבלה, בזיכרון מתגבש לאחיזה מנחמת במציאות שמחוץ למיטה

אברם מפסיק לכתוב לאחר הנפילה, אורה, כותבת בארון (שם אחר לכותבת יומני הטיולים המשפחתיים, נימה סטייל) יוצאת ממנו כאמצעי השהיית הבשורה ואני
הגיע הזמן לפגישה עם גרגר, אני אמשוך ללאקאן והוא יביא אותה מאיפשהו לאנשהוא
יום הולדת חמש לצימר, מעבדת הסאונד השכונתית שנפתחה כשנפער החור ומשכה, יותר מכל מקום אחר בתל אביב את תמתמ ואותי. ארובת עישון ידידותית לסביבה של שני יוצרים רון קציר וגיא דוביוס (קישור לוימאו שלעיתים לא נפתח ישירות
http://vimeo.com/14873046

אי של הקשבה לתנאי הסביבה ללא התפשרות על השאיפה לניקיון הצליל

sudden infant

מוג'האדין 

שאר הלהקות שהופיעו

עדין קשות להשגה (כללי ולי) בצינור . אני מביט על הקהל. הרוב מהשבט הלבן. יכלו להיות הבנים של אורה-אילן-אברם (בספר, אדם,, האח הגדול שנמצא בדרום אמריקה עם אילן-האב הוא המוסיקאי, אך יש קטע מרגש שבו עופר, בהתקף חריג של יציאה מאיפוק מרביץ, בעידודה של אורה, סולו תופים). פחות רואה אותם כמנגנים על הבמה. אולי בכוכב נולד

אולי גם כאן טמון מפתח מדוע שחציתי לדור 2 הוחלף גרוסמן כמדריך לחיים בקייטנה לעברית  על ידי שבתאי\לאור\ברוך\ויזלטיר\משעול תחת פנס לוין

תנועה מספר 4:שמה יהיה לעתה חולץ פקקים ממצולת שדה הראיה. פירוט-פרק הבא, לפני סוף החגים. ייעדתי משימה- כשהבית ספר יפתח שוב, להגיע שבארגז כלי הוראות הפעלה לחצי מ"עננים ורוח" (תנועות 1-4)

חודש 2 שבוע 2 יום 3; יומן הפקה; יוסי האיש הצל והסרטן, ארקשה, לולה והזוהרים, אריאל הגמל

  
איפה אני: עם תמתמ בדימונה במסעדת הכושים העבריים.  טופו מטוגן מצופה בלילה אורירית בתוך פיתה: טמפה ציוני.פוגש את יוסי ר. איש הצל והסרטן מראשוני והאנשים בארץ שהעז ללכת בגופו נגד הממסד הרפואי ומונופול הסרטן. בדרכו המאופיינת בראש בקיר וסינון רעשים טבעי מליקוי שמיעה, בקהילה הוא אומר מלקק את גלידה אמריקאית מצוינת בטעם תות, מחלב סויה.
קפה לא היה להם אז גמאנו אספרסו עם ארקשה האיש בעל שיני הזהב ולולה בזמן שהזוהרים עסקו בחישובי אפיקומן מדויקים. אילצתי את שניהם לחבב דפי.  טוב שאין לי הרבה עקרונות אותם אני צריך להפר בדרכי להגשמת חלום הפייסוש הבא
You need 9 more likes on your Page to get access to insights about your activity

הוראות לעיסה לגמלים מתחילים , צילום: תמתמ

איפה אנחנו-חלק 2

בעבור חופן חציר מדושן בבוטנים  ואפונה רכשתי את אמונם של שני גמלים מהחווה שסיפרו לי כל מה שצריך לדעת על חוות הגמלים של הגמל אריאל והדימונאית. התמקמנו שם לליל לבנה כמעט מלאה שלאורה יצאנו בחצות לסיור לילי בואדי למרגלות רכס רותם. על צוק מוכה ירח ציטטתי לתמתמ את גרוסמן מצטט מ"ימי ציקלג" של  יזהר (שורה אהובה על גיבורי הסיפור אברם ואורה) במחווה דרמאטית מול הירח המלא :אי אפשר להצביע למישהו על כוכב מבלי שתניח ידך השניה על כתפו. זכיתי לתשואות עד אז המשכתי לשחות לתוך "אשה בורחת מבשורה" מפתח את העוינות למדריך המשמעותי הראשון שלי לתרבות עברית. דוד גרוסמן היה אפילו בסדרה "כוכב הלכת האבוד" מבוססת על "סייר החלל". מהסיקוס,הכוכב האבוד, אסטרואיד שלהשפעתו יחס אפלטון את השקט והשלווה ששררו בכדור הארץ לפני עשרת אלפים שנה מפקחת שי-פרעה על  ה"צוות הנועז" בדרכם לשחרור החטוף בדיזינגוף סנטר. הטינה חיכתה מאז שגיבורי גרוסמן ואני עברנו חצינו מדור 1 ל- 2. אני נאבק לא להעיף את הספר מידי בגלל אברם, בן לווייתה של אורה-האשה- במסע עיכוב הבשורה. ממלחמת יום כיפור; הזדהות עם האלם ופחות עם הילד פלא האמיץ שהיה, מאנקלת אותי לאברם, נער כותב מוכשר שחזר הלום קרב ממלחמת יום כיפור.  אורה, העובדת הסוציאלית ואילן עו"ד זכויות קניין לא מעניינים אותי. אני כן יודע שזה כנראה הפעם האחרונה שהוא יספר לי על אנשים שלא אכפת לי מהם, ואני מרגיש שאני יכול לסמוך עליו כמו שסמכתי עליו בעינים עצומות ובאוזניים פתוחות מימי ל"אם ולילד". למרות העוינות שלי לספר, הספר חודר לגוף דרך הרגלים המטיילות בשביל חוצה ישראל. בבוקר טיפסנו להר סנפיר ואף צעדנו בשביל כחול לבן וכתום, גוזרים לעצמנו את הסרט מעל השביל.

עומדן / הופכות אחראיות / ליותר ממה שהתכוונו / וזאת פריבילגיה מילולית (אדריאן ריץ')

טעמו של צער – שיר בתרגום דן דאור

לזכרו.

*כְּשֶׁהָיִיתִי צָעִיר וְלֹא יָדַעְתִּי מַהוּ טַעֲמוֹ שֶׁל צַעַר

אָהַבְתִּי לְטַפֵּס לְגַג בַּיִת גָּבֹהַּ

אָהַבְתִּי לְטַפֵּס לְגַג בַּיִת גָּבֹהַּ

וְלִכְתׁב שִׁירִים חֲדָשִׁים, אָנוּס לְהַסְבִּיר מַהוּ צַעַר

הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ בִּמְלֹאוֹ מַהוּ טַעֲמוֹ שֶׁל צַעַר

רוֹצֶה לְהַסְבִּיר וְעוֹצֵר בְּעַצְמִי

רוֹצֶה לְהַסְבִּיר וְעוֹצֵר בְּעַצְמִי

וְאַז אֲנִי אוֹמֵר "הַיּוֹם קָרִיר, מַה נָאֶה הַסְּתָו"

                                 צ'ין צ' צ'י, 1207 לפנה"ס

מתוך האסופה 41 שירים סיניים: אנתולוגיה קטנה.

תרגם וביאר: דן דאור.

ולשנן את תנועה 3 ששמה יזהר לנצח: הנח ידך על הכתף והצבע על כוכב.

התחלה כמו תנועה 1: כתף שמאל  ורגל שמאל פנימית למרכז המעגל (פ"מ). רגל שמאל הפנימית למרכז המעגל-נשלחת אחורה. בתנוחה הזאת מתרחש סבוב כיוון ההליכה. מרכז הכובד עובר מרגל ימין –החיצונית למרכז המעגל (ח"מ)  -לרגל שמאל הרגל הפנימית שנשלחה לאחור. גלילי אצבעות רגל ימין משתחררים ומסתובבים על ציר העקב לכיוון האגן. מרכז הכובד חוזר  מרגל שמאל  לימין  ומאפשר לגלילי אצבעות רגל שמאל להסתובב על עקב שמאל לכיוון התנועה החדש.

כמו תנועה 2 : משקל הכובד עובר במלואו לרגל שמאל מאפשר לרגל ימין לנוע צעד אחד קדימה, ולידיים, כתף ימין פונה לפנים המעגל, לגובה הכתף (שונה מתנועה 2 שם קוטפות הידיים כוכב).

ולתנועה 3: רגל שמאל כעת משוחררת, נשלחת קדימה, חוצה מפנים המעגל את רגל ימין, ומתייצבת על שפת המעגל.

מרכז כובד עובר משמאל לימין, האגן, הפנים והכתפיים הפוך למרכז העגול, מאפשר לגלילי אצבעות רגל שמאל לסוב על העקב. משקל עובר לימין, מאפשר לשמאל לתקן עצמה קלות ולכף הרגל לסוב על שפת המעגל לכיוון התנועה. אגן, פנים וכתפיים פונים למרכז המעגל. הצלחת בידיים מתקמרת ומתקערת במרחק קבוע ובגובה מרכז הגוף.המשקל עובר במלואו לימין, מאפשר לרגל שמאל לתקן עצמה על שפת המעגל. משקל עובר לשמאל מאפשר לכתף ימין להיות בכיוון המרכז ולרגל ימין עצמה ולהתרומם לבעיטה, לצעד הבא או לתנועה חדשה

חודש שני, שבוע 1, יום ב; יומן הפקה; מלי, אדום הזקן, דדי

מתכונן לגיחה הרשמית לדיזינגוף סנטר. די סי אוף מיין. נו, טוב- אם נדייק – מדובר בהתייצבות במשרדי החברה המנהלת את המבנה הסגור שבו בחרו העצמים הסליליים להתפתח. מכיוון שלא הודעתי מראש-כדי שלא אגמגם בטלפון -וברור שאתבלבל מול כל מי שאצוץ ודווקא ביום חמישי, היום העסוק בקניון. ציפיותיי הן לקבוע תאריך לפגישה שבה אגולל את תוכניתה של שי-פרעה לקבל נתח מהקומבינה בכדור הארץ. הסצנה הראשונה דורשת צלום אחד בלבד של החטוף מוקף סלילים ועטלפים.  צילומי הסצנה השנייה תובעים צילום באחת ממרפסות הקומה הראשונות וצילום מגג הבניין העגול. הססנות היא לא תכונה רווחת אצלי. פקפקנות מכווצת ומאיימת עלי במקרים המעטים בהם התסמינים מתרחשים. עין הפסיכולוגית, שהכרותינו החלה בגיל שלוש טוענת שנחישות אפיינה אותי מגיל מוקדם. לא זוכר הרבה מהשנים האלו, חלקן חשוכות אך בנעלי נמרוד, גדולים ממידתי אבל כוללים אפשרות ההרחבה  +רשימת יעדים מתוחה כנימה עצבנית ניגשתי לדיסי והתקבלתי בחביבות איך לא על ידי מלי שכיוונה אותי בשלבי המנהלה. אני לא הראשון שמתעל על דיסי את שאיפותיו. גם לא האחרון חוזר ללמוד "עננים ורוח" אצל אדום הזקן. התגעגעתי. אתמול הן שאל אותי מה הביא אותי ללמוד את עננים ורוח בצורה שבה אני לומד (רצף של תנועות רק מצד אחד) לא ידעתי מה לענות, ניסיתי להפיל את התשובה עליו, הן התחמק ובמהירות. ידעתי שזה קשור לשיעור זוגות עם אדום הזקן לפני כחודשיים, שהיה שיעור ראשון  לאחר הפסקה של מספר חודשים. בסיום אותו שיעור הרגשתי שסומנה לי הדרך לשנת הלימודים הבאה-כך אתאמן .המורה דדי ינסח את תשובתי אחרת- נכון לי שינוי המגמה בבית ספר השנה  : פחות מעגלי ויותר תנועה קדימה ואחורה. לאחר השיעור הלכתי לערב לכבוד ספר השירים החדש של אלי הירש (השיר מתוכו, יאה לסיום ותחילת פיסקה) המאגף וסובב בציר חסרונו של דן דאור – המשורר, המתרגם ומפעל אנושי. תרגומי דן דאור לשירה ופרוזה מסינית הן  פנינים בורקות כשלעצמן. ללימוד אומנויות לחימה ממקור סיני-ערכן לא יסולא מפז. רפי נתן לי שם של מורה לניקוד-----> הגיע הזמן לכתוב את גרסה ד' , הפעם : מנוקדת  ! עומדן / הופכות אחראיות / ליותר ממה שהתכוונו / וזאת פריבילגיה מילולית (אדריאן ריץ') טעמו של צער – שיר בתרגום דן דאור לזכרו. * כְּשֶׁהָיִיתִי צָעִיר וְלֹא יָדַעְתִּי מַהוּ טַעֲמוֹ שֶׁל צַעַר אָהַבְתִּי לְטַפֵּס לְגַג בַּיִת גָּבֹהַּ אָהַבְתִּי לְטַפֵּס לְגַג בַּיִת גָּבֹהַּ וְלִכְתׁב שִׁירִים חֲדָשִׁים, אָנוּס לְהַסְבִּיר מַהוּ צַעַר הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ בִּמְלֹאוֹ מַהוּ טַעֲמוֹ שֶׁל צַעַר רוֹצֶה לְהַסְבִּיר וְעוֹצֵר בְּעַצְמִי רוֹצֶה לְהַסְבִּיר וְעוֹצֵר בְּעַצְמִי וְאַז אֲנִי אוֹמֵר "הַיּוֹם קָרִיר, מַה נָאֶה הַסְּתָו"                                  צ'ין צ' צ'י, 1207 לפנה"ס מתוך האסופה 41 שירים סיניים: אנתולוגיה קטנה. תרגם וביאר: דן דאור. The House Musica - Omer Schonberger & Or Bareket

חודש שני, שבוע 1, יום א; יומן הפקה; עוטסב

הרוח המזרחית החמה המסה את פתיתי השלג שעדין נשאתי עימי מסלה רונדה, ופגישת העבודה עם ביוד1 נגבה וסחטה אותי לשימוש חוזר. מתגבש בינינו נוהל עבודה שבו אני סוטה מהנושא והיא מחזירה אותי אליו. לעיתים החזרה למקור שהוקשה היא עם התדלדלות תנופת הפיסקה  , לרוב ההסבה לעיקר מתרחשת כשאני מסתבך עם מושאים עקיפים ושמות תואר רבים. עד הפגישה הגיתי בדרכים הנכונות לארוב לשניונת שמבט על המחשב ומקלדת מקלידה מתחברים רך לפיסקה ביומן, מקלידה מקלידה. הגות יצירתית שיש בה הכול חוץ מהכתיבה. ליומן אני לא אמור להיזקק למורה יונתן, אך אני נזקק. עובדה. האצבעות מפחדות לשחרר את הנקישות על המקלדת. פסקול היום הוא מוסיקת השחרור. תנאי הכרחי ליומן, לוגגגגגגגגגגגגגגג בדרכי לאלף  משתדלים פגשתי את עוטסב (הואחמור בגרסאות אחרות)  והעוטסבים, צוותו הנווה-מדברי. הרבה בזכות ירק החסה, שמשפחתו עסקה בגידול ואכילה מזה מספר דורות, הואחמור מבין בעשיה, ביצירה. היחוס המשפחתי מאפשר לו לבצע מהלך רדיקאלי לתקופה- בניית מקום המאפשר למשאב הכי חשוב –האדם, לעבוד ולייצר עוד  עבודה-לא רק לייצר כסף. כך נבנה מקום חי, תוסס, נווה מדבר שוקק. תמתמ ואני אולי נגיע לשם בטיול דרום הבא עוד שבוע. הואחמור שותף מעולה לסקי, חובה להטעימו בשלג לפני שהרוחניות המדברית תשמים כל סיכוי הנעליים הגדולות של אבא נמרוד הן אמצעי הדגמה נפלא למשנתו של מונטיין על הפרגמנטיות הטבעית של האדם, על אותה אי-יציבות טבעית שהיא מהותנו. ללמוד את "עננים ורוח" איתן מאפשר לוותר על יציבות, לכידות ואחדות התנוחה ולהתמקד בזרימה. תמונת בניין הקיפוד, שנקרא גם בניין התירס. על אחת המרפסות, תסתלסל דמותי כ"סוכן כפול", קודקוד העצם הסלילי הענק, שטיפס ממרתף דיזינגוף סנטר, דרך הקניון ובחסותו, לראשונה בתולדות העצמים הסלילים ברחבי העולם, פרץ את מסגרת המבנה הסגור והחל לעלות במעלה הבניין. ראשוניותו לא תעזור לו, הוא ירוסק לחלוטין על ידי הצוות הנועז. דיוויד בואי משחרר שיר ראשון, יומן, זיכרונותיו של הלך בברלין ומחשבותיו על הזמן שהיה, מעבר מהזמן שבוזבז לזמן שנוצל

שבוע 4 יום ה-ו-ש; יומן הפקה; mirko, ניצן, בני, שמוליק

שבת 1- הימים האחרונים מלאים במחוות פרידה מהמקדש הדולומיטי.  שרירי גוף מלווים כמקהלה יוונית את ספור העליה לרגל וכל אחד ואחת במסדר הסקי שואב כמיטב יכולתו כדי לרפד את זכרונו במטען שאותו יצבור כגמל חוצה מדבר האביב קיץ סתיו .  2- מטוס, שדה תעופה, אוטובוס הזדמנות אחרונה לזהות פרצופים לחבר לשמות של פרטי העסקה, שלשבוע אחד הפכו לסליל העסקה המורכב מסלילי משפחות, חברים, זוגות ותאים בדידים כולם חוברים לסליל סלה רונדה  ועוזריו הנאמנים  מפעילי המעליות, מנקי השרותים ומשביעי שלל רצונות העולים לרגל. המרקם החברתי של פסגות ההרים ארוג בצפיפות כך שכל פרט יחשף במהרה ויצורף לרעהו 3-  ממחר מצטרף שמוליק,אנימטור לחבורה ומנסים להזיז את הסליל האימתני,  שיפגע עלידי הצוות הנועז בנחיתה לכדה״א    [I GIRASOLI החמניה סרטו של ויטוריו דה סיקה, סצנת סיום, סופיה לורן, מרצ'לו מאסטוריאני] שישי 1 -במקום להקשיב לדניאל שניסה ללמד אותי בפעם העשירית איך קושרים את שרוכי נעלי גלשן השלג מחשבתי גלשה לדיון ארוך בינה לבין עצמה על מועד ומקור ההתאהבות במבט ראשון לחפץ הזה, שכשנתקלתי בשמו לראשונה, עדין היה רק סנואובורד. לא ידעתי להחליט האם צירוף המילים SUICIDE SIX אותו אתר ליד וודסטוק שבו נערכה תחרות הסנובורד הראשונה שעליה קראתי בעיתון "חדשות הספורט" עשה את הקליק או החופש שזרח מתמונתו של הזוכה דג בוטון, אלפי קילומטרים מגולני, הרי השוף ולפני ההשקיעה בביצה.  אין קשר משפחתי לגלשן ברטון  הירוק (של טירונים?) שלי. [הברטון שלי ובקצה הימני של התמונה, מספר מטרים מאחורה-גולשים יורדים מהגונדולה, בלי אפקט אינסטגרם] שלפתי למספר דקות פ את ניצן, סנובורדיסט דור 1 מהסליל איתו הוא גולש המורכב מנציגי דור 1 ו-2 לרענון החומר שנרכש יום קודם בשיעור עם מירקו, המדריך השייך לסליל הבית ספר.  הוא הזכיר לי שאפשר גם לקפוץ עם הגלשן. אפילו לא חשבתי על זה, מוחי עוד טרוד בשלב קשירת השרוכים. שיר העונה של דניאל, כדי להעביר לכן תמונה תלת מימדית שלו 2-האפור הרותקיאני העמוק לש את חוסר האונים של הלב, עיסוי עמוק המאפשר לפתית השלג להמזג לתוך הדמעה ןיצירת גביש חדש. כך הרקדנית, גושיער וtered  , מותמרים בסוף המשימה 3- כבוד ברחבות הריקוד שלל האפרה-פרטיס ובפסגות ההרים לאסף אבידן,פותח של דילן, הדור 1,  עם הרמיקס 4- קוזימו על פסגת הקולרודלה מוזג לי גראפה מקומית ושתיתי לחיי המסע האגף הימני של "צוות אריאל" מסביב לסלה רונדה,יום לא פשוט בחרו ותיקי העסקה אך באגף ימין מחבבים קשיים. הזמנתי כוס שניה בטעם קרמל. איום. הסתפקתי בשזיף שבפנים  וירדתי לקנזי במגלשי הסקרים למה שהתברר כמסע גירוד אבן גיר דולומיטית צהבהבה. הציוד של בני מפקד חסמב״א (חבורת סקי מג'נונים בני אריאל) יצטרך לעבור שיפוץ לפני האפסון מחדש. אולי ישחק מזלי והתאורה, במחסן החבורה החדש,קרוב למערה החשמלית,  תעמם את הקרעים. 5- אפסנתי את גבעות הmbt   של אבא נמרוד נעלתי את קושי שבזכות תמתי הגשים את חוק השיבה ולראשונה צעדו ונתתי לו לדרוך על אדמת מולדתו.  חמוש ב ומיומנות ציידת מקומות החניה של אמא נימה יצאתי לשחר גבינות ובחזרה לקנזי לסיום מרוץ קרוס קאונטרי לילי . הספקתי לראות את האחרון חוצה את הקוים. עיני לא משו מהכלי המופלא עליו הוא רכב. בחורף הבא חמישי 1-נמסרתי לידיו של המדריך מירקו מבית הספר על פסגת ההר יחד איתו, התאפשר לי לעשות משהו שלא קרה אתמול - להביט. כיון שבגלישה על סנובורד מופנה צד גופו של הגולש לכיוון ההתקדמות של הגלשן, נקודות המגוז על סביבתך מאפשרות העלמות מוחלטת לאשליית המרחב. גן עדן נע. תוסיפו ערפל. מה צריך יותר? "לקום", מירקו סימן לי, "לקום", קולט מיד את העדפתי לנוח בתנוחה מאשר לזוז בתנועה. הכתף הימנית שלי התנגדה לרעיון יסוד בגלשן השלג, שהכתפיים מובילות את התנועה מאפשרות לגפיים להתרומם כציפור. כל אחר הצהריים לא הפסקתי לצייץ 2- מקס שלסליל שלו ושל היינריך אביו, צורפתי כדי להוריד אותי מהפורודי, ענה להצעת החברות. הוא רשם לי את הכתובת באייפון כי לא הייתי מסוגל אפילו להזיז אצבעותי/ תודה צוקרברג. לולא הוא, זאת התמונה שהיתה נשארת לי מהם, המעידה יותר על מצבי ופחות עליהם נחיתה  Ai Se Eu Te Pego בסדר בסדר, הנה התרגום, בטח שחסר לכן: Oh my, oh my, You're killing me Just let me catch you Just let me catch you Yummy, yummy You're killing me, Just let me catch you Just let me catch you Harlem Shake (original army edition) עכשיו רואים צלול

שבוע 4 יום ד; יומן הפקה; ליאור*2, לירון, כבשה שחורה, ע.גולשראלי,daniel, קריבים

בזריחה ירד שלג והתפללתי שהוא לא יפסיק. "אריאל לנצח" התפללו לשמש כיאות למי שראו מזג אויר אפרפר מספיק. מהשמים רחמו עלי וככול שנקפו השעות טיפות מים ארוזות כגבישי אהבה צנחו עלי ועל כל עולי הרגל במקדש הדולומיטי. התייצבתי בגונדולה (שנקראה כשהייתי טירון "מעלית", אתן יודעות כמה סוגי מעליות יש? ולכל סוג שם ושם חיבה) מוקדם כדי להאריך את זמן המקלחת משמיים. ראיתי את ליאור, מצוות העסקה בפגישתי הראשונה טרוטת עיניים להיפגש עם משפחתה ונזכרתי  בפגישתי הראשונה עם גולש ישראלי מנוסה לפני כחצי יובל שנים. [הספור על ע.גולשרלי] אך לפני זה נספר לכם על העסקה. ואם זה ישמע לכן כגלישה מהנושא-זה אכן כך. עוד לפני הבמבה הראשונה שהם חילקו באמצע הדרך ממזוודה ענקית כסופה, הרגשתי שעשיתי עסקה מצוינת. מהבמבה כבר הייתי לקוח שבוי. למזלי, אף אחת מכן כנראה לא תוכל לעזוב את עיסוקיכן בהפקה ולבוא לעבוד בצוות העסקה בסלה-רונדה כי יש עדיפות לשמות עם "ל" ו-"ר". היותך תאום או מקורב לתופעת הביצית הכפולה שצומחת להיות לא אח מעצבן אחד אלא שניים, מקפיץ בתור לקבלת העבודה. כמו כן יש לנו ליאור כבש שחור, יש כבשה שחורה ולירון שהעבירה הכנה לשיעור, אך לא נקדים מאוחר. במעלית קיבלתי איתות מהקריבים שקצבת השפגאט שלי אוזלת. הקריבים , שמתוקף היכרותנו הקצרה והעמוקה קיבלו הרשאה להורות על שינויים מידיים, גזרו את דין השבט. התכוננתי להיפרד ממגלשי. באופן מכובד, שאפילו תמתמ תעריך. מה שאומר להצביע על מקום במפה, להגיד אני רוצה לשם ולחזור משם ולא במונית. הניווט, כל עוד לא חורגים מהמסלול כמו לפני יומיים, עשוי מסימנים כך שילד שטס מימינך, אביו השיכור כבר משלוש עצירות שרודף אחריו יוכלו להבין ובמהירות. פשוט ללמידה כמשחק מחשב אבל לוקח המון שעות תרגול להפנים. בדרך חזרה החל לרדת שלג והראות החלה להיחסם. בדיוק כמו שאני אוהב; כל ירידה היא השלכת הגוף לתהום האבדון. השלג שינה את המוכר וכמו מסך שנסגר בסוף המערכה הראשונה, נפתח למערכה שניה. מאי שם בקע אחד מלהיטי העבר. הטבע מוציא את הרומנטיקה מתוכנו [השיר ביוטיוב משמש פס קול לסיפור שלם בסגנון החביב על כבשן] ועוד דברים מסתבר, כי זה היה השיר הבא שבקע מאי שם חזרתי לנקודת ההתחלה,  הלכתי לנדנד לרנטה מההשכרה של העסקה, נפרדתי בדמעות מנעלי נשימה 770 הלבנות שלי, ממגלשי הסלומון סקרים (ייייייאאאאאאאאאאאאאאאא), מקלות הראש ועברתי לעולם של הצעירים את ההקדמה עשתה לי לירון מהעסקה שהרימה את הכפפה ונתנה לי סנובורד 100, הקדמה לסנובורד 101 השעור הרשמי של מחר. דניאל דניאל הדגים קשירת נעליים וגרר אותי, מילולית במישור שהוביל לירידה. הוא וידא שוב שזה מה שאני רוצה לעשות ושחרר אותי לחופש, שזה לאדמה אחרי שתי שניות מחבק את השלג מלמעלה למטה הבטחתי סיפור ואקיים: ע.גולשרלי, שם בדוי, שמספר שנים מאוחר יותר שינה לחלוטין ענף קולינארי בישראל, למד ניפוח סוכר באלפים. הוריו, ילידי ישראל באו לבקרו וניצלו את ההזדמנות לחופשת הסקי השנתית שלהם. מהיום שגילה שאנו גם באזור היה נמלט מציפורני הוריו שהיו מזן ה-8 בבוקר על המעלית ראשונים בתור. כשנפגשתי איתם ראיתי פעם ראשונה ישראלים מזן מופלה של אנשי שפלה אחוזי נשמת אויר הרים צלול כיין, אוהבי שלג הכלואים במדינת שמש. למשמע כמות דוברי העברית (ורוסית מתובלת בעברית) פה, חברי הזן יצאו מהארון הישראלי מוכה השמש המסנוורת ובגדול, חלקם ניתן למצוא מפזזים עם החשפניות על שולחן הבר באפרה-פרטי.

שבוע 4 יום ג; יומן הפקה; רנטה ,Nir Malchi, Master Wong, דורגה, אדיטי, בנקה-מונדי,בומי, קרישנה,הנומאן,המחסל הג'ינג'י

התעוררתי לפני הזריחה, חפון בתוך השמיכה מול דלת עץ וזכוכית המאפשרת מבט מוגן מהקור כשרק עיני המסוגלות לזוז עוקבות אחר קרני האור הראשונות שפילסו דרכם לקמפיטלו. כל שאר גופי היה תזכורת לכמה קר וכואב היה יכול להיות לולא צרפו אותי מקס והיינריך למעגלם המשפחתי ולו רק לשעות ספורות. זה הולך להיות יום מנוחה. נשבעתי שלא אעלה לפני חצות היום וגזרתי על עצמי דיאטת הרפיה וכתיבה כדי לעמוד בהבטחה. גייסתי את כל צוות אחד העם שיצא לי לעבוד איתם: דורגה, אדיטי, בנקה-מונדי ובומי, קרישנה, הנומאן והמחסל הג'ינג'י כדי להקים עצמי בשלבים. נתחיל באורדה מוקה, כלב מביט למעלה- מתאים לכתיבה אם הכלב עצלן; שכוב על הבטן במיטה,   חלצי שבלאו הכי מסרבים לזוז מרוחים כשכבה בלזניית המזרון, ארבעה כריות מרימות את חזי, משחררות את רצועת הכתף, זרוע משתלשלת מטה, אמה  פוגשת את המזרון , אצבעותיי על המקלדת. אני נותן ללחץ מהכתפיים לרדת בעמוד השדרה ולהתחיל לזרום לאיבר  הזה שנקרא רגליים הנמצאות אי שם רחוק רחוק צרכי הטבע קוראים לי להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. כדי שרגלי יפגשו עם הרצפה הנמצאת חצי מטר מתחת  אני עולה לאדו מוקה,תנוחת הכלב מביט למטה.   אומנם ראשי לא ממש מסוגל להתרומם אך גיד הנאשה כבר מקבל שידור חי מהרצפה אני נשאר, מותח עד תום את ההגעה לשלב העשייה במכנסיים. ישיבה. על המזרון רגליים נוגעות ברצפה, עקבים דבר איתם. גיד אכילס וגיד הנאשה. מנסה להתפתל לשלוח ידיים לאחור אך הכאב עוצר ומגביל. אני עובר לטכניקות מהבית ספר הסינפאני, ומתרגל סווי-סו בסיסי כמו התלמידים המרותקים לכסאות גלגלים . ככה, הכי פשוט כמו שניר, מאסטר וונג ושאר צוות המורים, שותפי לעיברות קאטת "ענני ם ורוח".  מדי פעם עוצר כדי לכתוב מילה, שורה פסקה. מעביר את המחשב מצד לצד, תרגול של שיתוף פעולה בין חלקי התחתון לעליון. החדרנית דופקת. באיטלקית מתובלת באנגלית וספרדית דחיתי אותה לסוף סבב ניקוי  החדרים. התעשייה מסביב לעולי הרגל למקדש הדולומיטי מתקתקת בנינוחות איטלקית וביעילות.כאן אין מקום ל"שביתה איטלקית". על התעשייה אכתוב מאוחר יותר. צריך להגיע למצב שבו אני יורד ללובי, שם יש קישור לווי-פיי ולשלוח את מכתבי, אלכן, צוות יקר שלי, חבורת ארז המופלאה בפאקטה\חבילת מידע,  קטנה, אך יעילה לא פחות מהצוות הנועז שנשלח לחלץ את החטוף בדיזינגוף סנטר. הגלישה היום נעשתה כך שתמתמ היתה גאה בי. תכננתי לאן אני יורד ולאיפה אני חוזר, מה שמות ההרים והגבעות, אמרתי שלום לצ'ינקה דיטי (חמש אצבעות) ולעמק גרדנה, ירדתי לקנזי וחזרתי להגיד לרנטה מהשכרת הציוד שאם אשכח מגלשי הכתומים והיפים תשכח ימיני אומנות רחוב-קמפיטלו

שבוע 4 יום ב; יומן הפקה; max, heinrich

הפעם, לאחר המעלית שלקחה אותי מקמפיטלו-העיירה שאת שמה-למדתי אתמול מניסיון - כדאי ורצוי לחקוק, פניתי ימינה . אתמול בטבעיות פניתי שמאלה היום יישרתי קו עם חברי ב"אריאל לנצח" שהזהירו אותי שבצד ימין, כמו בפוליטיקה הישראלית אוהבים אתגרים ומעריכים נחישות.  מלא מרץ מהירידה התלולה (ימין או לא ימין) אף החלטתי להגיע לאותו מצפה שתמונתו מתנוססת בדרך למעלית. פרסום תמיד דיבר אלי. התמונה הבטיחה באיטלקית עסיסית הרחבת תחום התודעה מקצה הר סאסו פורדוי השואג ל ומגובה 2950 מטרים מעל פני תל אביב.  לא נכנס לשאלה מה הביא אותי לרדת את ההר לא כמו שהגעתי אליו, בטח לא משהו שקשור לאינטליגנציה. נשאלתי על ידי מספר אנשים שעזרו לי בדרך, ואמרתי להם מה שאכתוב לכן: בואו לא נכנס לזה ונתרכז בעיקר; העיקר היה אז  "איך אני יורד מפה", בלשון פשוטה יותר -"מי-טקסי". לעכשיו - נסתפק בביטוי "התגרות בגורל". יש לי עוד גרסה שבה תמתמ ואני מתכתבים עם לנצמן וספורי מסעותיו עם סימון דה בבואר, אבל "אריאל לנצח" טענו שאם כבר סיפור כיסוי מופרך עדיף לפברק מעשייה שבה חשקה נפשך במרק הלחם המקומי במסעדת ערבסק שבפרובינציה האוטונומית דה טרנט בלדינו. (תמונה מטושטשת במערכה ראשונה תופיע גם בשלישית) בעיירונת האחרונה לפני המעלית אפשר למצוא בחנות המזכרות גם ספרי ההיסטוריה הצבאית של האזור, סיפורי עצמאות, נחישות וחיבור עם הטבע לצד פסלוני טרולים בשלל צורות. פה אמורות להיות תמונות אך הקו פה איטי כמוני.  חמש אצבעות-ההר- קורא לי (לא פורודוי, ואם כן-אני מסרב לשמוע עד השנה הבאה)  הזכרתי לעצמי זאת לא פעם שגופי כבר סירב לזוז. בירידות התלולות, בעליות הלא נגמרות ובמישורים הלא ישרים, לזווית של ההר והגוף יש משמעות מוחלטת על מערכת השרירים והנשימה. דיברתי אל ההר פרודו (כבר לא שם עצם "הר" ) וכשלא דיברתי הקשבתי. לא היה לפרודו עניין בפגיעה גופנית, ענווה גדלה בתוכי והתרכזתי בירידה מדודה. לאחר שקלטתי את האיוולת ביציאה לבד ללא ציוד מתאים (שלא לדבר על ניסיון) לא נותר היה לי לסמוך רק על חכמת הגוף, לאפשר לו לנוח בכל תנוחה. צופה מן הצד לא יכול היה לנחש שהתנוחות השונות והמשונות ששמונת גפיי (זוגות הידיים, הרגליים, מגלשיים והמקלות) היו לא יותר מאשר שחרור אחד גדול בתלם השביל שנחרץ בשלג בידי קודמי. בשליש האחרון של הדרך אומצתי על ידי שני מקומיים, אב ובן מקס והיינריך, שמלבד סחיבת מגלשי בקטעים מסוימים גם לימדו אותי איך גולשים על התחת (נועצים את המקלות מעל הראש ומשחררים את הגוף) איך מביטים למעלה כשיורדים ואיך קמים וממשיכים. אהבת הרים 101 לכול אורך הדרך שרירי תקשרו עם מורי החיים והמתים שאימנו אותי בטכניקות הישרדות; כשמתיחת זרת משפיעה על כל האיזון      לא משנה מי פתח את ערוץ התקשורת בין אם היה זה היוגה,טאי צ'י, פילאטיס, פלדנקרייז,פאולה. העיקר שהזרת שלחה פונג לפינג. הקצב האיטי אפשר להדר ההרים מסביבי לחלחל פנימה ולצלילי "יופי-תופעי" לא רצוניים לצאת מהפה, ספק תפילה ספק הרפייה יופי-תופעי הוא המסר ששולח תרד (לשעבר ארז) לרקדנית הגורם לה לפרוץ את ליבת הסלילים ולהמתין לו בקומה התחתונה של דיזינגוף סנטר ליד דיסק סנטר. אחד מלהיטי האפרה-פרטי, שם אחר למסיבת שיכורים של אחרי הסקי, שרתי אותו לפורודי- דווקא אהב את זה ושיר הסיום-איך לא

שבוע 4 יום א; יומן הפקה; ויקטורצ'קה, לנוצ'קה,ואלוצ'קה,מיקו האיש והאגדה, רונית Re'aly power

עשר בערב, הדבר היחידי שזז הוא האצבעות על המקלדת, וגם הן מעדיפות לנמנם על המקשים וכשהן זזות כל שביכולתן לעשות הוא  לרפרף קלות.

זה השבוע האחרון שאני הזכר היחיד בחבורתנו, מהשבוע הבא כבר  יצטרפו זכרי אלפה, ביתא וגמא למינם ולכן זאת הזדמנות אחרונה לפנות באופן אישי לכן, צוות הנשים שנותר קרוב לזירת החטיפה בדיזינגוף סנטר הוגה יומם ולילה בליבון צורת הארוע, לבקש ממכן להתפנות ממטלות הפרויקט, לפלבל עיניכם מפיקות האש אש לגולש ולשלוף את המעריץ הפנימי, שהרי בשליחות המשימה נסעתי לסלה רונדה, סקי ראשון לאחר 18-20 שנה. אם קשה לכן לעשות זאת, תוכלו להיעזר בניסיונה של ביוד1.

לענף הסקי שני היבטים: חומרי ורוחני. כשם שווימבלדון הוא מקדש לחובבי הטניס, כך כל אזור הררי הוא מקדש לחובבי הטבע. אזורים הררים עם מתקני סקי מעולים הם מקדשים לגוף בתנועה. וכך, גולש כל אזור ושרשרת ההרים שלו משתתפים בטקס פאגאני של הערצת החומר שבפנים ובחוץ. ביטויי הערצה קורים לא אחת כשהגולש, גופו בזוית לא ברורה וציודו מפוזר על השלג, ודבר , חוץ מהערצת ההוד סביב יכול לאחד בן השניים.

נאמן לשיטת לימוד הסקי של מיקו האיש והאגדה התומכת בעליה  להר הכי גבוה וירידה, השתדלתי ללכת בעקבותיו ולא התקשיתי. עם שמות פתיינים מהצד האיטלקי ושמות מלאי מסתורין מהצד  האוסטרי כל מה  שנשאר זה להחליט ימין או שמאל ולהמשיך לרדת עד שמגיעים למטה ושם לוקחים מעלית, כל סוג מעלית  מאפשרת לשרירי הגוף היגעים מתנועה לנוח. ככול שהשעות נוקפות כך כל תנוחה שהיא לא תנועה מנוצלת להרפיה. כן, דיר תמתמ, אפילו אני החלתי להתעניין לאן אני הולך, מצאתי עצמי בהתחלה בוהה מול מפות לפני כל מעלית, מחלץ אויר בין עצמותי לשרירי עד שויתרתי והעדפתי הביט בנוף קודש הקודשים תחת השמש.

בשעה חמש מצאתי עצמי שוב בנקודת ההתחלה בגובה של כשני קילומטר, שם תודות לחבורת "אריאל לנצח" -לכול שם אחר הם סרבו בכל תוקף- הכוללת את לנוצ'קה, ויקטורצ'קה וולאצ'קה הפקדתי את נעליי. איזו הקלה. כל תא עצב שר הללויה או  יותר נכון את השיר ברוסית שאריאל לנצח מלמדת אותי : u starushki babushka\u babushka starushki\shestero molidchikov\otobrali chest   . שירו של ויסוצקי על הסבתא שנאנסה בידי פוגרומצ'יקים ומייחלת לעבור חוויה זאת שוב
 האנטיפסטי קישוא הנפלא שקיבל את פנינו בארוחת הערב במלון סלה רונדה

פלוס יין הבית מהאזור. אם שם כמו טרנטינו לא יכולתי להחסיר מהתמונה

ליאור ייני שר ויסוצקי

• 
  

עכשיו כל מה שנותר הוא להטריד את סקי-דיל ולסלסלם. מסתבר שאני לא בודד, חברתי לרונית ונצא יחדיו לכבוש את הקיר. Re'aly power