כמות המילים החדשות שאני צובר מדי יום ומאבדן למחרת כמעט שווה. קצב טפפופן של החדשות, בטריותן הכובשת, ממוחי לאצבעות הכותבות תלוי בנגישות המקלדת. בעוד המרחק למקלדת מצטמצם במהירות מפחידה, אותו עונג כבוש המקפל בתוכו את הידיעה שאין סיכוי שאשמיש את הסימן המופלא שזוהר מול עיני ולו רק מהסיבה המעשית-אי נראות כלי כתיבה- הופך נדיר ומצטמצם לזמני אִי-פוֹן.
כל זאת כהקדמה לדיון על הדיון שנערך בביתו של החלוץ. על הפרק הדילמה (האם ראויה המילה דילמה להתלבטות, אקדח שמופיע פעם ראשונה) הצצה תמיד בימי הגאווה, האם לצאת לרחוב? נכון שלרקע: צפיפות וחום מחד ורולאן גארוס ומזגן מאידך, יש משמעות, אך בל נתיפיף, לא בזה העניין. הדילמה (אקדח 2) העמוקה יותר היא- מה עדיף במצב הנתון, כשההחלטה הוכרעה לטובת השארות במרחב מוגן, להחשב הומופוב או קוקסינל באי התמודדות עם התופעה, ההולכת ומתמעטת עם השנים-להיות מוטרד /להרגיש מאוים מינית.
שידלתי את ידידי דג זהב החוצה ממימי הדילמה (אקדח 3, יאללה די )שבה הוא עסוק לאחרונה -עראק מול וויסקי- להשתתף בדיון
הדג התעלם מהשאלה האם מדובר בדילמה או התלבטות. לא לפני שברך על המשפט, שמושאיו (שאלה, דילמה והתלבטות) יכולים להתחלף בלי להפחית מגודל הבעיה הניצבת ככלל,בפני כל בעל חי עם תודעה מינית בימי יחום קולקטיביים, ובפרט- שכזה תל אביב 2013.
כריסטיאנה גוליאט (איזה צליל, מי הצאצאית הקדמונית שחברה למשפחת הגולייתים וניהלה, לפי גוגל משפט שהגיע עד העליון) החזירה אותי לצוף על עם ספורי אנדרסון חזרה לבלוג. ויתרתי, הקדשתי חיי לגרסה ד, עד שהגיע מסרון מביוד 1
פרופ' גריידי טריפ/צ'אק קינדר ילדי יפלא/מייקל שיבון שהתחלתי לקרוא בסיום גרסה ג חוזר אלי בדרך שבה הספרות עובדת -קישורים. אם הוא לא יאפשר לראות מול העיניים משפט לא קשור לכלום מעבר להקלדה חופשית אז מי סימן שאלה נקודה. היה מאוד מעליב להחשד כמי שעלול לא לאהוב את הספר אבל התגברתי כדי לא לסכן את הtפשרות שהספר יגיע עלי. בכל מה שקשור לנשים, מהותני או לא והעובדה שלא שקספיר כתב את המשפט האהוב על הזכרים שמצוטט בכל טריוויה ו ממש לא מופיע באילוף הסוררת hell has no fury like a woman scorned הוא גיידליין. איך אריאל הפך לג'ורג'יה והאם הוא ישאר כך לאחר הSAVE
לגריידי אין הנחייה ברורה לתת לילד בלא שכמותי וטוב שכך לפי מה שהוא מספר. אפשר להנות מקריאה שאי אפשר להפסיקה . מסתפק בעונג שבאחיזת מבנה מלבני הישן בעובי 300 עמוד. תנשוף והופפ פנס. געגועים לגעגוע, קינה ההמונית של אנשי הספר על ימי הדפוס- שירה ווגונית, ממממממ.
התלהבותה של ביוד1 מספר על מערכת יחסים בין בגיר למבוגר מחשידה שמא היא רואה בי את הלוזר המוחלט. כן או לא, סיכוייה להתחבר ל"יורחי הדבש" קטנים. הספר המופתי הוא, מה לעשות, לכאלו שצלחו את הדור הראשון. צ'אק קינדר, המרצה שעליו מבוסס הספר יזכה לתהילת צעירים, אם בכלל רק אחרי מותו. נאמנות למילה המתכנסת עם השנים לקיבעון היחידי שמקיים את הדבר הזה שנקרא אני.
בזה הרגע קיבלתי את INFINTE JEST של דיויד פוסטר ואלאס.הוא שכתבתי, רגעי האושר הקטנים שמקורם בזצצצצ של הקישור ובסינפסה של נאנומילימטר שהעתיקה עצמה כ"מצמד" ואז ל"מסנף"
טוב שקריסטיאנה עוד פה איתי, בת הים הקטנה <----קישור להקראת הסיפור מפי אלן (front porch al) מאיטלנד. אזהרה- הפרסומת חוזרת פעמיים
כל זאת כהקדמה לדיון על הדיון שנערך בביתו של החלוץ. על הפרק הדילמה (האם ראויה המילה דילמה להתלבטות, אקדח שמופיע פעם ראשונה) הצצה תמיד בימי הגאווה, האם לצאת לרחוב? נכון שלרקע: צפיפות וחום מחד ורולאן גארוס ומזגן מאידך, יש משמעות, אך בל נתיפיף, לא בזה העניין. הדילמה (אקדח 2) העמוקה יותר היא- מה עדיף במצב הנתון, כשההחלטה הוכרעה לטובת השארות במרחב מוגן, להחשב הומופוב או קוקסינל באי התמודדות עם התופעה, ההולכת ומתמעטת עם השנים-להיות מוטרד /להרגיש מאוים מינית.
שידלתי את ידידי דג זהב החוצה ממימי הדילמה (אקדח 3, יאללה די )שבה הוא עסוק לאחרונה -עראק מול וויסקי- להשתתף בדיון
הדג התעלם מהשאלה האם מדובר בדילמה או התלבטות. לא לפני שברך על המשפט, שמושאיו (שאלה, דילמה והתלבטות) יכולים להתחלף בלי להפחית מגודל הבעיה הניצבת ככלל,בפני כל בעל חי עם תודעה מינית בימי יחום קולקטיביים, ובפרט- שכזה תל אביב 2013.
כריסטיאנה גוליאט (איזה צליל, מי הצאצאית הקדמונית שחברה למשפחת הגולייתים וניהלה, לפי גוגל משפט שהגיע עד העליון) החזירה אותי לצוף על עם ספורי אנדרסון חזרה לבלוג. ויתרתי, הקדשתי חיי לגרסה ד, עד שהגיע מסרון מביוד 1
פרופ' גריידי טריפ/צ'אק קינדר ילדי יפלא/מייקל שיבון שהתחלתי לקרוא בסיום גרסה ג חוזר אלי בדרך שבה הספרות עובדת -קישורים. אם הוא לא יאפשר לראות מול העיניים משפט לא קשור לכלום מעבר להקלדה חופשית אז מי סימן שאלה נקודה. היה מאוד מעליב להחשד כמי שעלול לא לאהוב את הספר אבל התגברתי כדי לא לסכן את הtפשרות שהספר יגיע עלי. בכל מה שקשור לנשים, מהותני או לא והעובדה שלא שקספיר כתב את המשפט האהוב על הזכרים שמצוטט בכל טריוויה ו ממש לא מופיע באילוף הסוררת hell has no fury like a woman scorned הוא גיידליין. איך אריאל הפך לג'ורג'יה והאם הוא ישאר כך לאחר הSAVE
לגריידי אין הנחייה ברורה לתת לילד בלא שכמותי וטוב שכך לפי מה שהוא מספר. אפשר להנות מקריאה שאי אפשר להפסיקה . מסתפק בעונג שבאחיזת מבנה מלבני הישן בעובי 300 עמוד. תנשוף והופפ פנס. געגועים לגעגוע, קינה ההמונית של אנשי הספר על ימי הדפוס- שירה ווגונית, ממממממ.
התלהבותה של ביוד1 מספר על מערכת יחסים בין בגיר למבוגר מחשידה שמא היא רואה בי את הלוזר המוחלט. כן או לא, סיכוייה להתחבר ל"יורחי הדבש" קטנים. הספר המופתי הוא, מה לעשות, לכאלו שצלחו את הדור הראשון. צ'אק קינדר, המרצה שעליו מבוסס הספר יזכה לתהילת צעירים, אם בכלל רק אחרי מותו. נאמנות למילה המתכנסת עם השנים לקיבעון היחידי שמקיים את הדבר הזה שנקרא אני.
בזה הרגע קיבלתי את INFINTE JEST של דיויד פוסטר ואלאס.הוא שכתבתי, רגעי האושר הקטנים שמקורם בזצצצצ של הקישור ובסינפסה של נאנומילימטר שהעתיקה עצמה כ"מצמד" ואז ל"מסנף"
תרגום שם הספר HONEYMOONERS ל"יורחי הדבש"הוא הברקה. כסדרת טלויזיה , לא אפשר היה לתרגם שמה כך. בעזרת הספר מאפשר אמיר צוקרמן המתרגם, נדידת לילה עמוקה גם באור מלא
קישור לפרק מיורחי הדבש, לדור 2 ומעלה. חבל על זמנכם אם אתם פחות מבני 30,
הדג והערותיו חזרו אלי, עיקרן:
א. איני רואה את הדילמה - אם ההחלטה נפלה, היכן הדילמה?
ב. "החלטה הוכרעה" - אין דבר כזה
ג. שוב בסוף סרבול, שאני מתקשה מאוד לא לראות בו טעות תחבירית
ילדי הפלא עובד לסרט. לתפקיד פרופ גריידי לוהק מייקל דגלס אבל לא אצלי במוח. בפס קול הסרט השתמשו במוסיקה של שנות ה-60, 70. הסרט הוא על שנות ה-80 אבל אכן שורה בו אווירת געגוע
מספר פניני עבר (קשורים אך לא מהפסקול)
בוב דילן וואן מוריסון ביוון
ג'וניור וולקר חי 1967-גרסת שחור לבן שנצבעה
בין גרסה מתחנחנת 3D ויטנמית של "מוכרת הגפרורים הקטנה" לעיבוד מטריד משהו, נבחרה אפשרות שניה
לאורלי- מה זה קריאה? קריאה צריכה זמן ותשומת לב, קריאה זאת פעולה קוגניטיבית, מנטלית, רגשית, והיא נמצאת היום תחת הלחץ של כל המהירות הזאת של האינטרנט וכל העולם הדיגיטלי. העיקרון הכי גדול של העולם הזה זאת המהירות, הכל קשור למהירות, ככה מודדים את זה וככה חיים את זה. כשקוראים ספר או שיר או שומעים מוסיקה יש עניין של מתינות, של זמן. הטכנולוגיה הזאת היא התקפה על הזמן". ליאון ויזלטיר, מחשבה שמרנית עם אומץ - ראה קישור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה