הוכתרתי היום בתואר זיין שכל. תואר שאני מקבל באהבה והתרגשות - נותר לי ללמוד לנסח את זיוני השכל, לקצרם, לעבדם ןלהכניסם למסגרת. כשהוכתרתי חוויתי רגע מופלא של מוכרות קולית [ "כבר נשמע" המקבילה הצלילית לדז'ה וו ] המאורע התרחש הבוקר ב(כבר לא) מקום עבודתי החדש ; נדרשתי לכתוב בעט ולא להשתמש במחשב ובמסמך נוטפאד, פורמט הטיוטות החביב עלי . כשסירבתי לכתוב בעט והגנתי על זכות ההקלדה, ננזפתי על התעקשותי והזמן היקר שאני מבזבז בויכוח חסר ערך.בזמן שהנוזפת הלכה לחפש בלוק כתיבה ועט הופיע ילדותי מול עיני מלווה בפס קול השטויות ששמעתי כתשובה לבקשתי לכתוב בעט ולא בעפרון. לרגע קט התמכרתי לגלישה על גל השטויות ששמעתי מהורי ומורי להעדפת העופרת על הדיו. הסיבות חולקו לשני סוגים. הכלכליים - עט נחשבה למוצר יקר (עדין לא היו הגיעו העטים היפנים הזולים) ומעשיים- היכולת למחוק. יתרונות העיפרון לא שיכנעו בגלל חסרונו העיקרי- חודו הנשבר בקלות. חוץ מזה שנאתי לחדד והייתי מאוהב בצורה של עט "בלוגראף". צבע התכלת הרך של דיו הבלוגראף שידר עדינות, רוך וסליחה. להבדיל מהכחול כהה של עט הפארקר והסופיות העניינית של עט הלאמי נדמה היה לי אז שהבלוגראף, על שלל צבעיו וגופו המצולע, הופך את דברי למובנים יותר.
עד שקיבלתי הרשאה לעט נאבקתי על זכות הכלי בכלי היחידי שהיה לי: השחתה מובהקת של כתב ידי. כתב היד המבולגן שימר סטטוס קוו עם מורי: הם לא ממש טרחו לבדוק מה כתבתי ואני דאגתי למיכסת המילים ולפיסוק נאות
או לפחות פסקה ברורה לנושא חדש
לאחר שפוטרתי הלכתי לעבוד בגינת הפרפרים החדשה שנשתלת בשכונה. הפשפוש באדמת דרום תל אביב המגורזת מסדיר עדיפויות בראש. קודם מנקים, אח"כ מדשנים ובסוף שותלים
חשובה פסקה חדשה
ההקראה לשבוי מעסיקה אותי ואת דמיוני
אותי לא אמור להעסיק אותך, אותך אמור אם כבר להעסיק אני, מי שיקרא. ועל מה שאתה רוצה שאני אקרא תוכיח כמה חשוב לך שאני אבין, כמה אתה פותח רגלייך בשביל שאני אבין, כמה משפטייך פשוטים
בדף קומיקס ממוצע יש בין 4-7 שאלות שנענות בתשובה. דוגמא לשאלות- למה אתה מקריא לשבוי? למה אתה לא משחרר את השבוי במקום להקריא לו? אתה בטוח שהשבוי רוצה שיקריאו לו? מי מחליט מה מקריאים לשבוי? למה אתה לא רוצה לענות?
תמתמ ואני צפינו בסופרמן בתלת מימד. כריבון בשטחי, התרגשתי מאוד שאמו של סופרמן מגולמת על ידי המאיירת של באדולינה. מעולם לא האמנתי לאיילת זורר יותר. בשבילי היא מעכשיו לורה לור ואן לנצח. מה יש בה שסירבתי לראות בה אף דמות שגילמה אך בכזאת קלות קיפצתי את דילוג האמונה ללידתו של המשיח הצנוע קנט קלארק.
עד שקיבלתי הרשאה לעט נאבקתי על זכות הכלי בכלי היחידי שהיה לי: השחתה מובהקת של כתב ידי. כתב היד המבולגן שימר סטטוס קוו עם מורי: הם לא ממש טרחו לבדוק מה כתבתי ואני דאגתי למיכסת המילים ולפיסוק נאות
או לפחות פסקה ברורה לנושא חדש
לאחר שפוטרתי הלכתי לעבוד בגינת הפרפרים החדשה שנשתלת בשכונה. הפשפוש באדמת דרום תל אביב המגורזת מסדיר עדיפויות בראש. קודם מנקים, אח"כ מדשנים ובסוף שותלים
חשובה פסקה חדשה
ההקראה לשבוי מעסיקה אותי ואת דמיוני
אותי לא אמור להעסיק אותך, אותך אמור אם כבר להעסיק אני, מי שיקרא. ועל מה שאתה רוצה שאני אקרא תוכיח כמה חשוב לך שאני אבין, כמה אתה פותח רגלייך בשביל שאני אבין, כמה משפטייך פשוטים
בדף קומיקס ממוצע יש בין 4-7 שאלות שנענות בתשובה. דוגמא לשאלות- למה אתה מקריא לשבוי? למה אתה לא משחרר את השבוי במקום להקריא לו? אתה בטוח שהשבוי רוצה שיקריאו לו? מי מחליט מה מקריאים לשבוי? למה אתה לא רוצה לענות?
תמתמ ואני צפינו בסופרמן בתלת מימד. כריבון בשטחי, התרגשתי מאוד שאמו של סופרמן מגולמת על ידי המאיירת של באדולינה. מעולם לא האמנתי לאיילת זורר יותר. בשבילי היא מעכשיו לורה לור ואן לנצח. מה יש בה שסירבתי לראות בה אף דמות שגילמה אך בכזאת קלות קיפצתי את דילוג האמונה ללידתו של המשיח הצנוע קנט קלארק.
