הנה הוא מגיע עזוז וגיבור, רעב למלחמה
הוד והדר ובעיניו זוהר, ברגליו נחפז
ובדבריו שוטף מילים
(ברוך הבא-גבריאל בלחסן)
אפסוניק מעביר לבלוג שכולו עיניניות אופטימית. מה יש לי להגיד ברשומה הזאת שמשנה לכתוב פה, בבלוג ההפקה ולא בבלוג ההאזנה לרדיו.
הרבה, אבל אפשרי. שהרי אני גבור מגיע עזוז ורעב לכתיבה. בעובדה- אם אני לא מגיע לכתיבה שמילותי לא פוקעות ממני אני לא יכול להישיר מבטי למקלדת ולהקליד.
מה שאומר, שבזירת ההפקה מגה של שי-פרעה שזה בעצם ההפקה של הדבר הזה שנקרא אני, אני יכול לטפוח לעצמי
פלאפ פלאפ
על השכם
בשביל מה יש יומן אם לא מדי פעם לציין בדקדקנות את המעשים ואם אכן המעשים נעשו, לעשות צ'ק.
CHECK
כתבתי
הפקה:
בצורה מפתיעה נוצרה קריאת מעבדה 1. מהלך מהיר שלא היה קורא לולא התלות המוחלטת שהתפתחה עם אילה. בשביל לסגור את הפלומבה קיבלתי את R U MY MOTHER כמוצץ, אבל לא אכנס לזה -
נשאר לשלוח לאלו שקראו את המילים מסודרות למשפטים, פסקאות ושלושה פרקים. [אֵלּוּ כינוי רומז לקרוב, מקפל ערב רב של קהל אוהד שהסכים לשמוע לראשונה על שי-פרעה ולסמן/למרקר סימנים מוחשים על נייר מוחשי ] איזה כייף היה להוריד מסכה ולהיות סופרמן לכמה שעות. באיצטדיון של הקומיקס בחיק הקהילה העברית של התחביר. וזה כך היה.מוקף טובי הקומיקסאים הישראלים. למרות זאת עדין אני נוטה לכיוון הסופרמן בחופשה. אילה דוחפת לכיוון ה-SUPER PRODUCER, נרפותי לכיוון הפרינג'.
על הכוונת - קריאת מעבדה 2
צילמנו צילומים ראשונים שאפשר להשתמש בהם. לשים עליהם דמויות. ראה- צילום
גובשו קווי פעולה לשני הצילומים הראשונים. בוסס הגשר לחלל החיצון ואפשר להתחיל להמריא. עם קוסמוס, המצפה בגבעתיים והפורום לאסטרונומיה, ילכדו בפלצור הערפילית שק הפחם ואסטרואיד QQ47 2003 במילים ויצוגן הויזואלי. מה מצב הירח ב-21 למרץ?
ערכתי עוד נסיון אקסלי (מס' 2) לנהל את ההפקה. הנסיון עדין לא צלח. גם עוד לא כשל. השבוע אחליף את סדר הטורים והשורות. מתאפק לא לנפנף עם הנסיונות בבלוג. נפנוף מהיר באקסל העבודה, לפני תוצאות מוחשיות, טומן זרע הבקרה עמוק בערימת ההתעלמות.
הקשר עם המוסיקאי נועמיקו התהדק: ברור מה אני רוצה אך עדין לא יכול לנסח זאת מוסיקאלית: 11 ואריאציות על נושא אחד (חמש שנים מלאו לדן) שינויי קצב, שימוש בצליל קול ובכלי המפיק תו אחד (נבל פה)
בעקבות הביקור של לה קופ, המוצר הבא שאני רוצה להפיק הוא פליפבוק של אחד החיילים מהצוות יורד על דיזינגוף סנטר
תחושת החשיבות המועצמת שלי גורמת לכך שהקומיקס משיל בגדיו והופך למופע קניונים דיגיטאלי, משחק אוריינות חובק שתי קומות. יש למצב יתרון וחסרון. היתרון הברור הוא שהפרויקט הגדול מאפשר לי לדחות את לוח הזמנים כהרגלי.
לוקח זמן רב להתחיל לכתוב ואז להשלים פוסט זה. זוהי עדות לסדר העדיפות היורד של הקומיקס. האם מדובר בתגובה הצפויה לקשיים בהפקת התמונות האיורים וחוסר התקשורת עם דיסי או שמא ההתנהגות הקבועה שלי בהסבת האנרגיה לפרויקטים אחרים (כתיבת סדרות הבלוגים לדוגמה) או בניפוחם
בשורה התחתונה--> כתיבת הסדרות והפקת המופע הקניוני גוזלות האחת מהאחרת את תשומת הלב.
הוד והדר ובעיניו זוהר, ברגליו נחפז
ובדבריו שוטף מילים
(ברוך הבא-גבריאל בלחסן)
אפסוניק מעביר לבלוג שכולו עיניניות אופטימית. מה יש לי להגיד ברשומה הזאת שמשנה לכתוב פה, בבלוג ההפקה ולא בבלוג ההאזנה לרדיו.
הרבה, אבל אפשרי. שהרי אני גבור מגיע עזוז ורעב לכתיבה. בעובדה- אם אני לא מגיע לכתיבה שמילותי לא פוקעות ממני אני לא יכול להישיר מבטי למקלדת ולהקליד.
מה שאומר, שבזירת ההפקה מגה של שי-פרעה שזה בעצם ההפקה של הדבר הזה שנקרא אני, אני יכול לטפוח לעצמי
פלאפ פלאפ
על השכם
בשביל מה יש יומן אם לא מדי פעם לציין בדקדקנות את המעשים ואם אכן המעשים נעשו, לעשות צ'ק.
CHECK
כתבתי
הפקה:
בצורה מפתיעה נוצרה קריאת מעבדה 1. מהלך מהיר שלא היה קורא לולא התלות המוחלטת שהתפתחה עם אילה. בשביל לסגור את הפלומבה קיבלתי את R U MY MOTHER כמוצץ, אבל לא אכנס לזה -
נשאר לשלוח לאלו שקראו את המילים מסודרות למשפטים, פסקאות ושלושה פרקים. [אֵלּוּ כינוי רומז לקרוב, מקפל ערב רב של קהל אוהד שהסכים לשמוע לראשונה על שי-פרעה ולסמן/למרקר סימנים מוחשים על נייר מוחשי ] איזה כייף היה להוריד מסכה ולהיות סופרמן לכמה שעות. באיצטדיון של הקומיקס בחיק הקהילה העברית של התחביר. וזה כך היה.מוקף טובי הקומיקסאים הישראלים. למרות זאת עדין אני נוטה לכיוון הסופרמן בחופשה. אילה דוחפת לכיוון ה-SUPER PRODUCER, נרפותי לכיוון הפרינג'.
על הכוונת - קריאת מעבדה 2
צילמנו צילומים ראשונים שאפשר להשתמש בהם. לשים עליהם דמויות. ראה- צילום
ערכתי עוד נסיון אקסלי (מס' 2) לנהל את ההפקה. הנסיון עדין לא צלח. גם עוד לא כשל. השבוע אחליף את סדר הטורים והשורות. מתאפק לא לנפנף עם הנסיונות בבלוג. נפנוף מהיר באקסל העבודה, לפני תוצאות מוחשיות, טומן זרע הבקרה עמוק בערימת ההתעלמות.
הקשר עם המוסיקאי נועמיקו התהדק: ברור מה אני רוצה אך עדין לא יכול לנסח זאת מוסיקאלית: 11 ואריאציות על נושא אחד (חמש שנים מלאו לדן) שינויי קצב, שימוש בצליל קול ובכלי המפיק תו אחד (נבל פה)
תחושת החשיבות המועצמת שלי גורמת לכך שהקומיקס משיל בגדיו והופך למופע קניונים דיגיטאלי, משחק אוריינות חובק שתי קומות. יש למצב יתרון וחסרון. היתרון הברור הוא שהפרויקט הגדול מאפשר לי לדחות את לוח הזמנים כהרגלי.
לוקח זמן רב להתחיל לכתוב ואז להשלים פוסט זה. זוהי עדות לסדר העדיפות היורד של הקומיקס. האם מדובר בתגובה הצפויה לקשיים בהפקת התמונות האיורים וחוסר התקשורת עם דיסי או שמא ההתנהגות הקבועה שלי בהסבת האנרגיה לפרויקטים אחרים (כתיבת סדרות הבלוגים לדוגמה) או בניפוחם
בשורה התחתונה--> כתיבת הסדרות והפקת המופע הקניוני גוזלות האחת מהאחרת את תשומת הלב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה